פומביות

Re: פומביות

masoul • 13 ביולי 2025

היי פישוטו.
אחלה תגובה.
חזרתי לקרוא את ההודעה הפותחת פעמיים, לבדוק האם אכן פספסתי.

אני מבין איך אתה קורא את ההודעה הזו, מבין לאן לקחת את השאלה שלו.
אני רק לא שותף בדעה הזו ובתפיסה הזו.
הפרשנות שלך את השאלה שלו נפלאה ונהדרת, באמת, רק לדעתי לא באמת קשורה לשאלה שלו.

ואגב, התפיסה שלך שאני רידדתי את השאלה שלו, לגיטימית לגמרי, למעשה שלחה אותי לקרוא שוב, שזה נפלא ונהדר.
והשימוש במילה רדוד על שלל ההטיות שלה, גם הוא לגיטימי לחלוטין וחלק משיח מכובד, בעיניי.

ובכל זאת, מיכוון שאתה שואל מעניין, אענה ואתייחס לשאלה שלך, למרות שלדעתי לא קשורה לשאלה של פותח השרשור.



הבדסמ שלי לא נובע מחיפוש אחר ריגושים פישוטו, ולכן אם הריגושים שלי יהיו מיין סטרים וכמו כולם לא ישנה כהוא זה לצרכים הנפשיים והרגשיים שלי.
ואולי עוד יותר מכך?
אולי הידיעה שאני כמו כולם תהיה נוחה ונעימה לי? לא יודע, אולי.
בכל מקרה, אם אני מיוחד בצרכים שלי ונדיר, או כמו כולם, לא משנה את הצרכים שלי.

ובעוד מחשבה, אני חושב שהרוב הכמעט מוחלט בבדסמ לא כי זה מיוחד, אלא כי אלו הצרכים הנפשיים והרגשיים, או לכל הפחות המיניים שלנו.
ולכן ההכרה של העולם בצרכים אלו לא ישנה לרובנו הכמעט מוחלט.
זו הבנתי.

פישוטו • 13 ביולי 2025

הגיע הזמן להתעלם מרעשי הרקע ודיוני סרק על טיב הפורום וסוגי ניסוחים לפניה רשמית בגוף שני.


לפותח השרשור,
לדעתי חלק גדול מהבדסמ סובב סביב שבירת מוסכמויות חברתיות.
הקהילה שנוצרה כאן התגבשה בעיקר על היותנו אנשים אלטרנטיביים ולא על חיבורים שבהכרח היו קורים בעולם בו הבדסמ גלוי ובתוך הנורמה.

אני חושב את אותם הדבר בדיוק על סמים שאסורים בחוק ועל כל מה שאינו פוגע בזולת אך לא מקובל חברתית.

אם הבדסמ עצמו נהיה מקובל חברתית אז צריך לעבוד אחרת וחזק יותר כדי להשיג את אותה תוצאה.
לא יהיה פאן השפלתי בניוש למשל, אם יהיה מקובל לגברים להסתובב ברחוב בשמלת משרתת.
לא יהיה עניין בפורסד בי אם גברים לא יתביישו לגעת בבני מינם.

בעולם כזה הבדסמ ימשיך לעבוד, מי שבדסמי עדיין יחפש אותו.
אבל אין ספק שהקהילה תראה שונה לגמרי בעולם שכזה.
הגישה והביצוע באופן מכליל - יראו שונה ממה שאנחנו מכירים.

יהיו גם פחות אנשים שמגדירים את עצמם בדסמיים.

באופן אישי, אני מניח שאם הבדסמ היה מיינסטרים ומקובל..
אם הייתי יושב בארוחת שישי ומספר על הערב בדאנגן מול סבתא והדודות...
אם הייתי יכול להסתובב עם קולר ורצועה ברחוב ובמקום מבטים ולחשושים הו שואלים אותי איפה עשיתי את החריטה....

כנראה שמשהו בי היה מאבד עניין בהרבה מהקינקים שלי.
הייתי נשאר בדינמיקה שלי, עם החיבור שלי, עם הרגשות שלי כלפי אנשים אהובים.
אבל פשוט במקום ללבוש עור ולקבל מכות היינו מורדים אחרת.

אני מדמיין את עצמי חבר פעיל באיזו כת מיניות אלטרנטיבית.
אחת כזאת שמקדשת מיסיונרי אחרי החתונה בלבד, מונוגמיה, הדדיות ותא משפחתי חזק.

והייתי מרגיש מורד אחושרמוטה.

אבל אולי אני סתם איש רדוד ורודף ריגושים..
תלוי איך מסתכלים וקוראים דברים וכמה אותנטי אני עם עצמי והסביבה שלי.

Re: פומביות

StreetCat​(שולטת) • 13 ביולי 2025

יש המון דברים בדסמים שהם מנייסטרים כבר כיום.
יש את הבדסמ בקולנוע ובספרות, בדיבור על מיניות ובכלל מיניות היא נושא שעובר המון שינויים תרבותיים וחברתיים.

עבורי, זה לא משנה אם זה פומבי או לא.
הבדסמ שלי אינו תלוי חברה או מוסכה חברתית או קהילה. (במיוחד בהתחשב בכך שאני חשבתי שהבדסמ זה הנורמה של כולם, רק לא מדברים על זה)
יש לא מעט שהמשיכה שלהם נובעת מהמשיכה אל האסור, אל המוסתר
וכמו שכתב פישוטו, אני גם חושבת שהבדסמ ישתנה אם הכל יהיה מותר וסבבה וחשוף, ואפשר יהיה להיות מנכ"ל ביום ונשלט מלקק רגליים בלילה
אם המיניות לא הייתה טאבו ולא היו שופטים חברתית על אקטים מסוימים שנעשו ממקום של בחירה, הסכמה ורצון - העולם המיני אכן היה נראה אחרת לחלוטין. לטוב ולרע.

Solar Dragon • 13 ביולי 2025

אני דווקא בעד שה-BDSM יפרוץ את המוסכמויות ויגיע למיינסטרים.

1. מהפכה מינית יכולה להשפיע רבות על התודעה הקולקטיבית. במדינה חשוכה כמו ישראל, אין משהו נחוץ יותר.
2. ברגע שמשהו מגיע למיינסטרים, ישנו פתח לדברים אחרים להיבחש במסדרונות האפלים של סצנת האנדרגראונד. ככה אבולוציה פועלת. כל דבר קונסרבטיבי כיום היה פעם נחלת מאבקם של ליברלים שהשמידו את הקונסרבטיבים של דורם.
3. אני תומך מובהק של אורגיה המונים בין יהודים, מוסלמים ונוצרים ברחבת הכותל המערבי.

ArchAngel​(שולטת) • 13 ביולי 2025

אחלה שאלה שגורמת לחשוב על ההקשר החברתי שעומד מאחורי המשיכה לקינקים שלנו.

מצד אחד, כשזה "סודי" זה מרגש יותר, ללא ספק. מוסיף לתחושת ההרפתקאה והאלטר אגו שכיף לעשות אליו אסקפיזם.
זה כיף להרגיש שאתה חלק ממשהו "יחודי" שרק מעטים, כיבכול, מודעים אליו, ואולי גם המחשבה של "ואם רק היו יודעים שאני כזה" יכולה להיות מאוד מעוררת.
יש משהו במעטה ה-"אסור", "לא ראוי" וה- "סודי" שבבדס"מ שנותן את העוקץ לפנטזיה.
אנחנו לא כזה מתרגשים מפנטזיות סביב דברים שגרתיים שמוסכמים על כולם ואפשר לעשות אותה באותה מידה במרחב הפומבי הונילי, מבלי שזה יפתיע מישהו.
זה לא משפיל כשזה שגרתי ומותר, גם לא מותח ולא מצריך הפעלת כוח וסמכות וכל יתר הכיופים הבדס"מיים.

אבל במידה מסוימת הבדס"מ כן זלג למיינסטרים, והדברים המיינסטרמים שבו הביאו כל מיני ונילים שרואים בזה איזה גימיק שקצת מצעצע את העולם הזה, נניח בעקבות 50 גוונים.
וזה קצת מבאס להיתקל בהם במרחבים שהיו אמורים להיות "רק שלנו".
ויתקי הכלוב יכולים להעיד על איך נראו הבלוגים לפני פריצת 50 גוונים, שלגמרי חלק מהשיח רודד סביבו כמו שקורה בכל תחום שהופך למיינסטרמי.

מצד שני, לפני שהבדס"מ זלג למיינסטרים וכן עשו ממנו ביג דיל רציני, אנשים נטו יותר להרגיש יותר רע עם עצמם. חריגים בקטע לא טוב.
אני זוכרת כשאני הייתי נערה הרגשתי חולת נפש ושמשהו לא תקין בי.
לא הייתי מרגישה את זה כשהיום כל סרטון שני בטיקטוק זאת רמיזה קינקית כזו או אחרת, ונראה שהרוב מגיבים לזה בסבבה.

כשמשהו נעשה במחשכים הוא מוביל לתחושת בדידות, ועם הבדידות יכול להגיע גם ניצול. ניצול נשען על חוסר מודעות, וחוסר ביטחון ושני אלו מתעצמים ככל שאתה מרגיש שאין לך מישהו לדבר איתו על זה מבלי שישפטו אותך.
לא כולם זוכים למצוא פה חברים בקהילה, בטח לא בתחילת הדרך.
אחד הדברים שעצוב לי לראות אלו בדס"מים שבטוחים שהם לבד בעולם בקטע לא טוב.
להכיר עוד מהם מסייע מאוד, אבל זה דורש שהבדס"מ "יצא לאור" וינרומל בעולם, וימשוך עוד אנשים שיהיו גלויים איתו, מה שבמקביל מוריד מהריגוש שלו.

אני חושבת אבל שמה שקורה הוא שככל ששכבה מסוימת בבדס"מ עוברת נרמול בעולם הונילי, אנשים מוצאים את עצמם נמשכים לשכבה שעדיין נחשבת "חריגה מספיק" כדי להחיות את תחושת הריגוש.
אנחנו במשחק איזון בין להרגיש ביטחון והזדהות לבין ריגוש וייחודיות- שני צרכים סותרים אך מקבילים שכולנו נעים ביניהם.
בגלל זה למשל אפשר לראות שהפורנו הקצין עם השנים, מה שנחשב פעם פסגת הריגוש היום איבד את זה כשהפך מקובל ושגרתי.
ובקצב העידן הדיגיטלי, תהליך ההקצנה הזה קורה מהר יותר מבעבר.

הוא​(שולט) • 13 ביולי 2025

זו יכולה להיות הזדמנות לסלקציה טובה בין אלה שזו נטייתם המינית במובהק או אלה שמתנסים וחוקרים את המיניות
לבין אלה שכאן כי זה מאאאגניב כמו חברת חסמבה סודית.
כך או אחרת הכל ספקולטיבי כשזה יקרה בפועל אם זה יקרה בפועל נדבר.

דבר נוסף אנשים נוטים מחוסר חינוך או מודעות להעלים את הגבול הברור והחשוב בין הפרטי לציבורי
איש לא צריך לדעת איך אני אוהב את המין שלי או באיזה יד אני מנגב תתחת ואין לי שום ענין לבקש או לקבל הכרה
ב"צרחות המיוחדות" שמעמידים לי.

הבדסמ שלי ומה שקורה ביני ובינן הוא "אינטימיות מקודשת" ככה זה נכון לי.
אני לא צריך להגניב אפחד אני מיוחד ומאאאגניב ANYWAY

Master Bruce​{©} • 13 ביולי 2025

בלת"ק

אני אשמח אם יותר אנשים יוכלו לדבר על המיניות והבדס"מ שלהם בצורה הרבה יותר פתוחה. אני לא מרגיש שום יתרון בזה שזה "מועדון סודי" או כל דבר דומה.

סווריןן • 13 ביולי 2025

בעיני קיימת חוסר אנלוגיה בין ההקשר הלהטבקי לבין בדסמ - אנלוגיה שנרמזת בדיון הזה. בהקשר הלהטבקי, פומביות היא היבט של חופש והכרה של מי ומה שאת.ה - העדפותיך, זהותך, האופן בו העולם נחווה על ידך. הסביבה היא רק הקשר מעיק ומחניק, שלא מאפשר לך להיות...
בהקשר הבדסמי, לעומת זאת, אינטימיות מינית אינה סתם וריאציה על אינטימיות ונילית תוך המרת המושא שלה. תמונת הניק של פותח השרשור, אינה עוד מאותו דבר של העולם הונילי נורמטיבי, בשינוי זהות או מושא התשוקה. כשאתה רוצה להיות הדום של מישהי, המיניות שלך נמצאית במתח/סתירה אל מול הסובייקטיביות שלך. במקום לחפש הכרה על ידי בת הזוג כמי וכמה שאתה, אתה מחפש אי הכרה, אתה מחפש חפצון, אתה מחפש ניצול. זו שפת החיבור הארוטי שלך... זה שונה.
מאוד שונה.
ומכאן לפומביות: לדעתי, הסיפור אינו 'קסם' שיעלם או לא. פומביות לא בדיוק מתיישבת עם ההעדפות שלנו כאן, כי היא מציגה מרחב אהבה ותשוקה שונה באמת, שלא ניתן סתם לנרמל. הליברלים מסביבך יגידו לך ש you do you וכאלה, אבל זו לא באמת קבלה או הבנה אלא סובלנות...

Re: פומביות

mister z​(שולט) • 13 ביולי 2025

אישית אני בעד ולו משום שזה היה חוסך לי את הדילמה האם לחפש בת זוג בדסמית או דתית
מעבר לכך אני לא רואה שום יתרון להסתרה (מעבר לסטיגמה החברתית) אני לא נמצא כאן בשביל להרגיש מורד או לחפש "קהילה" מחתרתית
אני פשוט אדם ששואב עונג מלהכאיב ועוד כמה פרקטיקות שמשויכות לבדסמואני לא רואה איך זה היה משתנה אם הייתי פשוט יכול להגיד את זה לחברים או בדייט

Re: פומביות

נקבה- • 13 ביולי 2025

אני לא רואה את הבדס''מ כמשהו שקורה במחשכים,
בעיניי זו עוד צורת ביטוי לאהבה, וכיוצא מזה גם למיניות.
יש מי שיבינו אותי, גם מחוץ לקהילה, גם אם לא שמעו מעולם על המושג הזה, כי זה באופי שלהם, כי זה חלק מהם, כמוני,
ויש מי שלא יבינו אותי בכלל, גם בתוך הקהילה, כי זה לא במהות שלהם, זה רק משחק עבורם, קינק.
לדוגמה, אימא שלי, היא מודל לדוגמה בשבילי, להתמסרות, להכנעה, לנאמנות, להערצה, ללאהוב את התפקיד ואת המקום שלה, לזרוח במקום הזה, לעוצמה שיש במקום הנמוך הזה בהררכיה – והיא מעולם לא שמעה ולא תשמע על המושגים הללו של עולם הבדס''מ. היא חרדית. (ולא, זה לא נפוץ אצל חרדים, בטח לא ככה כמו שהיא).

אז מהתפיסה שלי – אין באמת משמעות למסגרת כביכול של הקהילה, אני לא רואה בזה גבולות, או גדרות מפני ה'בחוץ', הקהילתיות הזאת (כולל מרחבים כמו הכלוב, מסיבות, קבוצות וכדו') – היא נוחה, כי זה מנגיש לי את האנשים שדומים לי, אבל היא לא בועה סגורה והומוגנית. היא לא מבדילה ביני לבין ונילים, היא לא מגבילה ולא מגנה, לא סוגרת ולא מאפשרת. היא פשוט אמצעי עבורי להכיר אנשים שדומים לי יותר בקלות.

ועכשיו, אענה על שאלה דומה:
אם כולם היו מבינים את הבדס''מ שלי? והייתי יכולה לפתוח על זה שיחה עם כל אחד (כמו למשל שאני יכולה לפתוח שיחה על גישה מסוימת להורות)? אם הייתי יכולה להסתובב בחופשיות עם קולר מובהק של שייכות? עם סימון על האוזן? ולכולם זה היה מובן?
אני רואה בזה הרבה יתרונות. כל כך הרבה שזה נשמע לי כמו עולם נהדר ממש.
הלוואי ויכולתי בפשטות לספר למשפחה שלי שאני משוייכת, להכיר להם את מי שאני מתמסרת אליו, הלוואי שזה היה נורמה, שהם גם היו ככה, שכולם היו על הרצף הבדס''מי, זה מהמם.