אקטים של שליטה ודומיננטיות ונילית

בדיוק, ולכן לדעתי אם הסיטואציה צרמה לך היה מקום לשאול את פותח השרשור עליה ולהשלים את הפרטים. לפני שהופכים את השרשור לבית משפט שדה.

היתה לי מרצה לכתיבה אקדמית שהיה בנינו פלירט סאדו מטורף.
הייתי אומרת ''פסקאות זה יותר יפה''
היא היתה אומרת ''זה ארמיזמים''
החזרתי ''אבל פסקות?"
''פסקות'' היא הכריעה
''אני חייבת?'' הייתי שואלת ליד כולם.
''לא, אבל אני מחליטה מה הציון שלך.''
''בסדר, פסקות'' הייתי נכנעת, והיא היתה דופקת חיוך.

לא יודעת להסביר, לא בטוחה שזה עובר במילים אבל הכיתה רטטה מהאנרגיה כזו כל השנה. מסכנים שאר התלמידים, נקלעו לסיטואציה. מיותר לציין שאני חושבת עכשיו שפסקות זה יותר יפה מפסקאות.

ניצול מזעזע, צר לי שחווית את זה 💕





ולא הייתי בכתה

מהמשפט ״א' מלמלה במרמור״ פתאום נ' היא בריונית, א' חלשה ממנה, היא מפחדת להתנגד, היא תלויה במקום העבודה לפרנסתה, נ' הורסת לה את הנפש, יש פה דפוס, והנוכחים, כולל פותח השרשור, הם משתתפים שקטים שמאפשרים את הרמיסה.

רגע. שנייה.

מה הוא באמת סיפר? אנחנו לא יודעים אם הן חברות, אם זאת דינמיקה קבועה, אם הן עוקצות אחת את השנייה, אם נ' הייתה סתם מניאקית באותו רגע או אם מדובר באמת בדפוס של התנהגות.

וכן, אני יודעת שבריונות קיימת. ובואו נגיד שאני לא בדיוק מהאנשים שייראו דבר כזה וירגישו לא נעים להתערב, להפך. אם אני רואה מישהו נטפל לחלש ממנו, כל כך לא מעניין אותי מי עומד מולי, אני נהיית הרבה יותר לא נעימה מהבריון עצמו. אבל דווקא בגלל זה אני לא חושבת שכל פעם שיש פרט שמזכיר לנו משהו שיכול להיות בריונות, צריך להשלים את כל הסיפור לבד. אפשר גם לשאול ולהתעניין לפני שהורסים ופוסקים יו נואו..

וכן, הפכתי את נ' לגבר. עדיין אין לי יותר מידע. יכול להיות שמדובר בבריון, יכול להיות שלא. שינוי המגדר של הדמות לא הופך את המידע החסר למידע שקיים, ולא נותן לי אפשרות לפסוק במה מדובר ובטח שלא להאשים את פותח השרשור בכל מיני דברים שהוא בכלל לא סיפר שקרו.

מה הוא כבר עשה... התחרמן! וסיפר על זה בפורום (שאמור לעסוק) במיניות. הוא בפורום BDSM, הוא ראה דינמיקה של.. משהו שהפעילה אצלו משהו, והוא סיפר עליה. אפשר שזה יגע לכם בנקודה רגישה ואפשר אפילו לחשוב שזה לא סקסי בכלל, אבל העוררות שלו היא לא הצהרה מוסרית.

שימו לב, הוא גם לא כתב איזה יופי שנ' השפילה אותה ולא טען שצריך לכפות על א' להיות נשלטת. הוא אמר: ראיתי משהו, זה הדליק אותי. זהו, זה הכל.

אל תגרמי לי להתחיל לספר על המרצה שלי לשיטות מחקר בתואר השני, שהיה פרוגרסיבי מטורף וכנראה ממש אהב שאני משפילה אותו מול שאר הסטודנטים. פעם אפילו הסברתי לו (מול כולם) שאם הוא לא יפנק אותי בציון, אני אכריח אותו להצהיר בפני כל הכיתה שג׳ורדן פיטרסון הוא האליל שלו.
עד היום אני לא בטוחה מי מאיתנו היה צריך לדאוג יותר ממה שקורה.

טוב שכתבת ארכי.
המסגור הזה היה צריך להאמר ולהשמע.

ארכאנג׳ל,
לא הייתי אובר דרמטית. הרשימה שהבאתי (התעללות, בריונית ועוד) מדויקת. העתקתי אותה מהתגובות, לא המצאתי אותה. מאחורי כל הנחה שציינתי עומדת האשמה שנכתבה בפועל. וזאת בעיה. בעיה אמיתית בכלוב. אנשים שואלים איפה לקנות חולצה ומקבלים תשובות בנוסח ״אתה פה ולכן ברור שאתה בוגד״, ״למה אין לך רכב, יא אידיוט״ ו״לך תעשה כביסה, אשתך קורסת״. וכשפעם אחר פעם דיונים הופכים למשפטי שדה, בשלב מסוים זה מפסיק להיות מצחיק.

אפשר היה לעשות משהו בסיטואציה שתוארה. אפשר בהחלט לדון במה שאפשר היה לעשות ולא נעשה. אבל אי אפשר לבנות מהמידע שקיבלנו סיפור שלם על אישה מעונה, על מישהי שמתעמרת בה במקום העבודה ועל צוות שמאפשר לבריונות הזאת לשגשג, ואז לבקר את ההתחרמנות של פותח השרשור מתוך הסיפור שבנינו.

למען הסר ספק, ברור לי מאין זה מגיע אצלך. הסברת. ואדם עם הרגישות שלך עשוי במקרים מסוימים להציל אולי אפילו חיים, בדיוק מפני שישאל לא פעם אחת אם הכול בסדר אלא פעמיים. גם את המצבים שתיארת לא מצצת מהאצבע. הם הגיוניים, אפשריים ומתרחשים במציאות. וכשאנחנו נתקלים בהם, יש לנו חובה מוסרית לא לעמוד מנגד. אבל האפשרות שזה מה שקרה כאן אינה הוכחה שזה מה שקרה כאן. יכול להיות שא׳ אכן סובלת מבריונות מתמשכת. יכול להיות שנ׳ מנצלת את מעמדה. יכול להיות שהצוות כולו מאפשר את זה. ובאותה המידה יכול להיות שלא. אנחנו פשוט לא יודעים.

לכן עדיף לחלק את הדיונים לנושאים. לענות על כל נושא בנפרד ואם זה חשוב, להשאיר מקום עבור הנאום לעצרת האו״ם שממציא אוכלוסיה. פשוט להוסיף אפשרות לתרחיש ״לתחושתי… ואם זה המצב אז״ במקום לקבוע עובדות. ככה לא צריך משפט שדה, אין גזר דין מוות לחרמנות, וגם א׳ המסכנה יכולה סופסוף לאכול את ארוחת הצהריים שלה בשקט.

ואיך כמה וכמה דמויות מפתח פה יורדות בהתלהבות על ארכי ומטיפות לה מה ואיך נכון לעשות ולכתוב בפורום כשהיא כתבה פה (עם מלא סייגים והתנצלויות) וניסתה להאיר עבור כולנו *עוד* נקודה שחשוב לשים עליה את הלב - וכן, זו נקודה חשובה - הפורום הרי נועד גם לזה.

בריונות משרד זה גם פה

טלי, למה בעצם בריונות משרד זה גם פה?
אני חשבתי שהעניין פה זה סאדו. להתחרמן מדברים אסורים, מהחלקים הפחות יפים שלנו. העולם כזה מוסרני בחוץ, ילדים כבר לא רוקדים כי אולי יצלמו אותם, שלא לדבר על להזדיין, בדיחות של קומיקאים צריכות להיות לא פוגעניות, הכל כל כך... נעקב וממושטר. למה שלא יהיה מקום לתת לאנושיות המתפרצת שלנו לצאת? עם כל המכוער והמשפיל והמביך?

אוף לא, זה לא מרחמן אותי בלייב. אנשים ״דומיננטיים״ עושים לי צרבת ובא לי לריב איתם. רק תאורטית, כמו הסיפור המאוד מחרמן של פותח השרשור.