האם אפשר ללמוד לאהוב את זה בלי שתהיה נטייה טבעית?

ArchAngel​(שולטת) • 3 בדצמ׳ 2012

כנראה שישנן שאלות שלעולם לא נדע עליהן את התשובה ,ולהתעסק בהן לא יוביל אותנו לשום מקום.

Tainted​(לא בעסק) • 3 בדצמ׳ 2012

אני לא קראתי את זה ולא שמעתי על זה עד שלא הגעתי לגיל 20 וקצת.
ומצד שני, תמיד עשיתי את זה.
לא הגעתי מתוך סקרנות לבדסמ הגעתי לפה כי זה תמיד היה שם ברקע אצלי,
גם אם לא ידעתי שקוראים לזה בשמות ויש לזה קהילה שלמה בארץ.

אני מניחה שאין תשובה חד משמעית לשום דבר בנושא של הנטייה הזאת,
לחלק זה מתוך סקרנות, לחלק זה מתוך רצון להתנסות קצת ולחלק זה פשוט הטבע.

Re: כדאי לעשות הפרדה: לבלוסום

בלוסום​(לא בעסק) • 3 בדצמ׳ 2012

זה ממש אבל ממש לא מה שכתבתי.
להלן מילותיי:


כמעט בכל אישה?.. ומה על השולטות פה?... אחותי היא עוד דוגמא מצויינת - אסרטיבית לגמרי..

ההסבר שלי הוא, שלדעתי אפשר להתיחס לזה כמשחק תפקידים, קשירות ודברים קינקיים קלים שכאלה -
אבל אי אפשר להפוך מישהי לנשלטת או מזוכיסטית או כנועה ופסיבית, אם אין לה את זה טבוע בתוכה.

והמשמעות של ההשאלה שלי במשפט הראשון היא צינית... הדוגמאות שנתתי מראות על נשים (במקרה זה, כי על כך דיבר הבחור...) שהן כן חזקות ושהכניעות והפסיביות לא טבועות בתוכן, מה שמחזק את טענתך שזהו לא משהו מגדרי אלא אופי.

נסיון מר בסיטואציה דומה

PersonalJesus • 4 בדצמ׳ 2012

הי,
אני בד"כ לא משתתף פעיל בפורום כאן, אבל השאלה המקורית ששאלת קרובה לליבי.

הייתי כמעט חמש שנים עם מישהי וונילית. מה זה וונילית. לא סתם מקל וניל.. תמצית וניל! כבר מהדייט השני סיפרתי לה על הקינק שבי. בהתחלה בעדינות, אח"כ, כשהיא לא בדיוק הבינה, בצורה הכי ישירה ובוטה שאפשר. מכיוון שהיא אדם ליברלי מטבעה, זה לא הפחיד אותה אבל מצד שני גם לא דיבר אליה. היא הבינה פחות או יותר מה מדליק אותי בזה, ממש לא באה לשפוט אותי, אבל מראש אמרה שהיא לא רואה עצמה נהנית מזה.

בכל זאת היתה כימיה מדהימה. ערכים כמעט זהים, תחומי עניין חופפים, טעם דומה וכו'. המשכנו הלאה, התאהבנו, עברנו לגור ביחד. אותו סיפור מוכר ונדוש.

מבחינה מינית זה היה מדרון חלקלק. בדיוק כפי שאתה מספר על עצמך, בתחילה נהניתי מאד, היא היתה בדיוק הטעם שלי מבחינה חיצונית, הבחורה הכי יפה שאי פעם יצאתי איתה. החידוש, היופי והריגוש שבהם הספיקו לי כדי להנות. לא במקסימום עוצמה, לא כמו שליבי באמת רצה, אבל מספיק כדי להיות מסופק.

עם הזמן, כפי שקורה לאנשים עם ליבידו היפרארטיבי כמו שלנו (שלנו במובן של רובם ככולם של חברי האתר/הקהילה), סף הגירוי שלי עלה. הייתי זקוק ליותר. לא סיפרתי לה על כך כי ידעתי שהיא אוהבת אותי ושאם אבקש משהו, היא תעשה אותו עבורי ולא כך רציתי שתכנס לעולם הזה. ניסיתי לסחוף אותה לכיוון בעדינות. לא בדיבורים, כמובן. זה פשוט לא עובד עם ונילים. הקשר בין BSDM לליבידו הוא לא רציונלי. יש דברים שפשוט צריך לעשות לך, דברים שבמחשבה מוקדמת עליהם אתה לא חושב לרגע שיש סיכוי שתהנה מהם, אבל ברגע שזה מתחיל.. פתאם אישהו מח לטאתי משתלט עליך ואתה הופך להיות חיה לזמן קצר.

פתאם היא גילתה שלמרות שעצם המחשבה הגעילה אותה, רימינג יכול להיות משהו מטריף. פתאם היא גילתה שבאט פלאג יכול לענג. אבל בכל זאת.. בכל פעם שנגעתי, בעדינות ולפעמים פחות בעדינות, בתחום ההשפלה היא נרתעה.

עם הזמן היא הרגישה שדברים הם לא כתמול שלשום וניסתה בעצמה לרצות אותי. לקראת יום הולדתי היא הלכה לחנות סקס וקנתה אזיקים, כיסוי עיניים ושוט. BSDM לייט. אפילו הסכימו לנסות ביזאר קל בשלב מאוחר יותר. כ"כ נהניתי מהעובדה שהיא מוכנה ללכת עד שם כדי לרצות אותי שניסיתי להשתמש בקיצוניות שבכך כדי להנות. אבל.. לא משנה כמה אתה מנסה לשכנע את עצמך, כשזה לא הדדי, זה פשוט לא זה.

אני לא מכיר אותך ולא יודע מאיפה בדיוק עולים הצרכים האקסצנטריים האלה אצלך, יש כל כך הרבה flavors ל-BDSM, מגוון עצום של סטיות שונות ומשונות המבוססות על מגוון עוד יותר עצום של גורמים פסיכולוגיים. בהחלט יכול להיות שהשריטה הספציפית שלך היא שונה מספיק משלי כדי שזה לא יפריע לך, אבל אני יכול להעיד שאצלי הדבר החשוב ביותר בשליטה והשפלה הוא לדעת שהיא נהנית מהקבלה לפחות במידה בה אני נהנה לתת אם לא יותר. אתה מרגיש את זה היטב כשזה לא כך. ממש יכול לראות את זה בשפת הגוף שלה, בתגובות שלו אליך. וזה פשוט הורס הכל. מספיקה שניה אחת בה אתה הופך מודע לעובדה שהיא סובלת (in a bad way) כדי שכבר לא יעמוד לך במקרה הטוב או שתרצה לחבק ולנחם אותה במקרה הרע. בכל מקרה, סקסי זה לא.

בסופו של דבר הסקס הפך להיות יותר ויותר בנאלי. לא באשמתה, באשמתי. פשוט מצאתי פחות ופחות ריגוש בכך. סקס הוא דרך מצויינת "לאפס" את מערכת היחסים לאחר ריב. מעיין דרך להגיד עם הגוף והנפש את מה שאמר הפה, שהכל באמת נסלח ונשכח והאש בינינו עדיין בוערת.

אני לא באמת יודע אם זו הסיבה, אבל עם הזמן עוצמת הריבים בינינו גדלה ועוצמת ההשלמה פחתה. בסופו של דבר נפרדנו בצורה מכובדת, אבל כ"כ הרבה זמן בוזבז על משהו שהייתי צריך להיות מספיק כן עם עצמי ולדעת מראש שלא יספיק לי. אנחנו מומחים בלמצוא הצדקה וסיבות להשאר במערכת יחסים, כשהבחירה היא בין מישהי שיש בה פוטנציאל (ולו הקלוש ביותר) לעשות אותך מאושר לבין כלום. לחור שחור. למטוטלת שנעה בין בדידות עצובה לבין מין מזדמן (fast food אני קורא לזה) שהוא אמנם פתרון לטווח קצר, אבל יש סיכוי טוב שכשתרד מההיי הראשוני, תחושת הבדידות רק תתגבר.

טוב, נראה לי שחפרתי מספיק.

אני מקווה שתוכל להפיק משהו מהנסיון שלי בתחום.
מאחל לך שתגיע איתה לאיזושהי ודאות כלשהי, מוקדם עדיף על מאוחר.

לילה טוב.

walking dead • 4 בדצמ׳ 2012

לדעתי האישית בלבד, בדס"מ זה משהו שנולדים איתו.
לעתים הוא פורץ החוצה בעקבות חוויות שליליות ולעתים דווקא בעקבות חוויות חיוביות אך הוא יכול לפרוץ החוצה רק אם הוא נמצא שם מלכתחילה. זה לא משהו סביבתי, שמתפתח בשל חוויות ילדות קשות כמו אלימות בבית או בביה"ס, בשל התנסות מינית מרצון או מאונס בגיל צעיר או כל דבר אחר שהרבה פעמים אני רואה שמנסים לתלות בו את ה"אשם" בזה שאנחנו בדס"מים. זו נטייה מינית בדיוק כמו להיות גיי. זו לא אופנה מאגניבה ולא טרנד.
לא כל האנשים, גברים ונשים, נולדו עם זה ולכן לא חשוב כמה תראו להם ותחשפו אותם ותתנו להם לקרוא ספרים - זה לא יעשה להם את זה. כי זה לא שם. אולי הם יסכימו להתעניין בזה ברמה קינקית אך לא יותר מזה.
כמובן שאפשר לנסות, אבל בטח שלא לכפות את החשיפה לעולם הזה. ואם זה לא שם - זו ההחלטה שלך האם אתה מסוגל להתמודד עם מערכת יחסים בה הצד השני ונילי או שלא.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 4 בדצמ׳ 2012

איפה היית, תודה!

אני כל כך מבינה. אני מכירה את התחושה הזאת, של הרגע האחד שקולטים שזה לא אמיתי אצל הצד השני, וכל הריגוש נעלם בבת אחת והופך לטעם מר בפה. בגלל זה אני הולכת עם בעלי בצעדים הכי קטנים בעולם, כי אני מפחדת להגיע לרגע כזה. כל הזמן צעד קדימה וחצי צעד אחורה.
ידעתי שזה מה שמצפה לי כשנכנסתי לנישואים האלה. ידעתי שאצטרך לעשות ויתורים, ולהתאפק הרבה, ולקבל בהבנה את השוני בינינו, בדיוק כמו שהוא מקבל בהבנה את כל מה שאני. אולי בעוד כמה שנים זה ישבור אותי. אני מקווה שלא. יש אנשים ששווה לנסות בשבילם. אתה מתחרט שניסית? אם היא הייתה כל כל נפלאה, אז היא הייתה שווה את הסיכון, לא? כל מערכת יחסים היא סיכון שבסוף הלב יישבר, כל מערכת יחסים היא סיכון "לבזבז את שנותינו היפות" ולסיים לבד. אבל כשבן הזוג באמת נפלא, זה שווה את הסיכון הזה. זה הרי לא רק קטע של בדס"מ. תמיד יש משהו. לכל זוג יש את הדבר הזה שבו הם לא מסונכרנים.

ומה היה קורה אם היא כן הייתה נשלטת, אבל הייתה שמה גבול על הדבר האחד שעושה לך את זה יותר מכל? גם אז זה היה הופך למסע של תקווה שנגמר כאתה מגלה שזה לא יקרה?

אתה צודק, אי אפשר לבסס קשר על המחשבה שנצליח לשנות מישהו, וגם לא על הציפיה שאנחנו נשתנה. צריך להיות מוכן לאפשרות שזה לא יעבוד. אבל בנ יזוג כן משפיעים זה על זה וכן מעוררים זה בזה חשקים חדשים. אני מאמינה ששווה לנסות.
אני פוגשת את בעלי באמצע. הראיתי לו את העולם שלי ולימדתי אותו לאהוב חלק ממנו. ואני למדתי לוותר על דברים מסויימים. פשוט כי הוא שווה את זה. כל זוגיות מביאה איתה פשרות, ולטווח הארוך אני מעדיפה להתפשר על הצלפות מאשר על ערכים.

אני מבינה שבמקרה שלך זה לא שסדר העדיפויות שלך היה שונה, אלא שעם הזמן זה פשוט התפרק, למרות שניסיתם. ליבי אתך, ואני מתארת לעצמי בדיוק את ההרגשה.
אני עדיין מאמינה שלא שווה לפרק קשר טוב בלי לנסות קודם.

the rain song • 4 בדצמ׳ 2012

מתוך קריאת התגובות כאן ובהתבסס על נסיוני האישי,

יש זוגות שנפגשים כאן ולפני שיודעים מי עומד מולם כבר מציבים גבולות ומייד בהתחלה פורשים את משנתם בענייני בדסמ. מעין - קודם נבין איך מזדיינים ורק אחר כך נראה מי את/ה כאדם.
יכולה להיות התאמה בדסמית מושלמת אבל בשאר התחומים חוסר התאמה.

וישנם אלו שנפגשים ב"עולם החיצון", נדלקים, מתאהבים ורק אז מדברים על זה.
וגם אז, לפעמים יש התאמה נהדרת ולפעמים לא כל כך.

הסיכוי שבן/בת הזוג יהיו מושלמים בכל התחומים של החיים שלנו קלוש מאוד.
כל אחד יודע מה חשוב לו יותר ומה חשוב פחות כדי שיהיה מאושר ומסופק במערכת יחסים ולפי זה מתנהל בחייו.

ודרך אגב, לכל אלו שמתאכזבים שבן הזוג שלהם מסכים לעשות דברים רק בגלל האהבה ולא בגלל שהוא באמת נמשך לזה - זה לא כל כך נורא כפי שאתם מציגים את זה.
כפי שיולי מספרת שהיא מוכנה לוותר על דברים מסויימים למענו, כפי שהיא כתבה על "פשרות במערכת יחסים", כך גם בן הזוג השני עושה אותו דבר בדיוק.

אני לא מדברת על גרימת סבל ואומללות, אבל גם כאן יש פשרות שחיים איתם סבבה לגמרי.
וכפי שאתם מצפים שבן הזוג הוונילי יידע שהכל מגיע מאהבה
אל תשכחו שגם ממנו זה מגיע מאהבה.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 4 בדצמ׳ 2012

ריין, את צודקת, אבל אנחנו מדברים על כך שבפרקטיקה, כשרואים על הפרטנר שמה שהוא עושה לא באמת מלהיב אותו אלא זה אקט של ריצוי, זה "מוריד".
יש הרבה דברים שבעלי עושה בשבילי רק כי הוא אוהב אותי ולא כי הוא נהנה מהפעילות כשלעצמה - למשל לבקר את סבתא שלי בבית החולים, להיות נחמד לחברות הטבעוניות שלי או ספונג'ה. אבל בסקס וכל הסובב אותו - כל דבר קטן שאני עושה לו, אני צריכה להאמין שהוא באמת ובתמים נהנה מזה עד עמקי נשמתו. אחרת זה פשוט לא מגרה אותי. בגלל זה ירדנו מהצלפות, למשל. הוא מוכן לעשות את זה בשביל שאני אהנה, זה אפילו לא מפריע לו, אבל אני מרגישה שזה לא משהו שמלהיב אותו כשלעצמו ואז גם אני לא נהנית.

בכוח המוח​(שולטת) • 4 בדצמ׳ 2012

זה נכון מה שאת אומרת, יולי, אבל זה לא מדויק. זה גם טעם נרכש. כמו סיגריות או בירה או קפה.
בהתחלה זה יכול לא להיות טעים, אבל אחר כך יתכן שנקלוט שכבר אי אפשר בלי זה.
חוויות טובות ו"גמירות" טובות במקום הזה מייצרות התניות, עצמיות אפילו.
שווה לא לוותר ולתת לזה צ'אנס.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 4 בדצמ׳ 2012

נכון, בכח. ולכן אני לא מוותרת ונותנת לזה צ'אנס
הכוונה ב"ירדנו מזה" היא לא "לנצח" אם אני רואה שמשהו לא עובד, אני עוזבת את זה לזמן מה, אחרת זה יוצר אווירת לחץ. בינתיים אני מפנה את תשומת הלב למקום אחר ומתישהו נחזור לשם בדרך אחרת.