CNC

לא הבנתי מה העניין ומה הויכוח שלנו.
אנא הסבירי.
מה אני מפספס.

אמלק: כל ההבל זה בין אנשים שיודעים לקרוא את החדר, לאלו שלא.

אני חטאתי בזה, מודה. לפני שאנסו אותי חשבתי שזה מגניב, וחשבתי שזה קשור למילה המוזרה הזו- הסכמה.
לא חושבת שיש קשר בין הסכמה לבין אונס.
זה דבר בעולם, בגוף, באווירה. אפשר להגיד לא אלף פעם ולא להרגיש אותו בגוף, ואפשר להגיד את כל הכן שבעולם ולהרגיש את הערפל הסמיך הזה חונק אותך.
CNC זה בעיני פשוט דרך להגיד שאין קשר בין הסכמה לרצונלהב. לכן הבנתי את אלו שאמרו פה שזו פרקטיקה שבעצם מתארת את כל מה שהוא סאדו.

ההיצמות הזו למילה הסכמה היא מסוכנת בעיני, כי היא מסירה מבני אדם את האחריות לפתח אינטיליגנציה רגשית מורכבת. זו כלי עזר, אולי. קביים חברתיים, שאיתם אולי אפשר ללכת, אבל וודאי שלא להיות בריאים. כדי לוודא שאנחנו לא אונסים ונאנסים צריך לעשות המון פיזיוטרפיה ולהתמודד עם הפחד ללכת לבד. לא סתם אני נותנת את המטאפורה הזו. מי שעבר שיקום מקיף מכיר את הפחד לסיים אותו, להישען רק על עצמו. יש משהו מנחם בלהיות נכה.

לא סתם כתבתי ''ונאנסים''. עובדה שאישה נשלטת העלתה את הדיון. אנשים אחרים יכולים לפגוע בנו, אבל בסוף אנחנו אחראיות על עצמנו, ואם נבחן אנשים רק לפי הכלי המוזר הזה, הסכמה, ונתעלם מהערפל הסמיך כשזה מתחיל לעוור אותנו, לא נדע שמי שמולנו גם עיוור לו. רוב האנסים לא קופצים עלינו מסמטה חשוכה, ומעשים קטנים שלהם, הערה או מגע יכולים להפחיד אותנו ושלא נבין למה. כמה קל להגיד '' מאוד לא רציתי שהוא יעשה את זה והוא לא שם לב, אני צריכה להסביר לו שזה לא נעים לי'' במקום להגיד ''פאקינג שיט, ממש לא רציתי שהוא יעשה את זה, איזה אפס שלא יודע לקרוא את החדר''. אנחנו הרי נשלטות מרצות.

לא תכננתי לחפור כלכך, סלחו לי.

אני יוצאת מהדיון כדי לכבד את פרלין ולחסוך לעצמי.
אבל התגובות שלכם ורה ומסול - הן הן סתימת הפיות האמיתית. להעמיד פנים שאין קשר בין CNC לאונס זה במקרה הטוב היתממות, ובמקרה הרע פשוט טמטום וחוסר רגישות.
ולהכניס את השואה לתוך זה? WTF

אף אחד לא סתם לכם את הפה ולא אמר לכם במה לדון ובמה לא לדון. אני הבעתי את דעתי בהסתמך על החוויות שלי וציינתי גם שב CNC מעולם לא התנסיתי.

כמו שאמרתי, ואני עומדת מאחורי זה - מי שלא חווה אונס או תקיפה מינית לא יוכל להבין את התחושה והטראומה הנלווים לכך. את התחושה שגופך מופקע ממך בלי שהסכמת, בלי דיון, בלי אבל ובלי כלום. ואת הסכנה הנפשית שכרוכה ב"לבקר" במקום כזה מרצון. אז כן, אני אהיה בצד ש"מטיף" לזהירות יתרה, מתוך החוויות האישיות שלי. כמו שבדיוק כל אחד ואחת שהשתתפו בדיון הזה עשו.
בהצלחה לכל הצדדים

בואו נעשה תרגיל
אף אחד לא אומר את המילה אונס
מ… עכשיו.

בטח! בפירוט!
מה שאתה לדעתי מפספס, זה שקונפליקט במערכת יחסים בדסמית סביב שימוש חופשי, נקרא לזה, הוא לא כמו קונפליקט במערכת יחסים ונילית.
נכון, בכל מערכת יחסים יש קונפליקטים קשים וקורעי נפש שנוגעים בשורשים של היקשרות וכל המשתמע מזה. אבל בבדסמ יש גם איזשהו שחזור של טראומה.

אני לא רוצה שזה יהיה אישי, אבל אני לא יודעת איך לדבר באופן כללי… בפעם הזאת שבעלי זיין אותי בתחת, בלי שהייתי ערוכה נפשית או פיזית, משהו נשבר בתוכי ובינינו.


למרות שזה היה מותר ורצוי, החומר ממנו עשויות הפנטזיות הכי גדולות. ובכל זאת, זה שבר משהו ולקחנו 1000 צעדים אחורה. כעסתי עליו שהוא לא ראה אותי, הוא כעס עליי שלא אמרתי מילת בטחון, כעסתי עליו שהוא מצפה ממני לאחריות במצב כל כך פגיע, הוא כעס שאני מצפה ממנו לקרוא מחשבות ובעצם הופכת אותו לתוקף. האמון ספג פגיעה ישירה.

אני מסכימה איתך לחלוטין.

תודה עבור ההסבר. באמת.
אני מבין עכשיו טיפה יותר טוב.

אני יכול להתייחס למה שאת מספרת פה, ואני יכול להביא דוגמאות לדברים דומים מתוך הנישואים ( לשעבר ) שלי, נישואים ונילים לגמרי,
ואקטים ( ונילים ) שבלי כוונה שברו אמון. אני יכול להביא דוגמאות רבות. נדמה לי שכל אחד יכול להביא.

ואני יכול לחוש את הפגיעה שלך, ולסתום.
אני חש את הפגיעה שלך, באמת, על המורכבות שלה.
וכתבתי בנושא כאן מספיק מהשקפתי ונסיוני.
ואני, ברשותך, אסתום.

רק להגיד שאני לגמרי מבין מה שאת מתארת. ואת הטראומה שזה מייצר.

אנשים פה מדברים על הגדרה מראש של גבולות וחוקים שבתוכם יש לכאורה מנדט לאי הסכמה.

אני חושב (ומזהיר שאין לי מספיק ניסיון כדי לעוץ עצות) שבניגוד לרעיון של להגדיר איזה חוק מראש, אפילו החוק הכי קליל ומטופש, מה שדרוש זו למידה, שמורכבת מניסוי, וטעיה, ועצירה ותיקון וכוונון מחדש וחוזר חלילה. כדי לבנות תחושה של מה בטוח ומה לא.

אומרים שתוכנה צריכה To fail fast and to fail hard כדי שיהיה אפשר לבנות אותה מתוחכמת וגמישה.
הכוונה היא שברגע שמשהו לא עובד כמצופה ישר התוכנה עוצרת ומעיפה הודעת שגיאה. מה שקורה בהמשך זה שמתקנים את התוכנה כך שתצפה ללא מצופה, ואז התוכנה תדע לרוץ חלק גם כשיש בעיות, כי אלה בעיות מוכרות שיש לה כלים להתמודד איתם.

אז אם משהו מתחיל להרגיש לא נוח אולי כדאי בהתחלה לעצור אפילו אם לא חייבים. ורק אחרי שמתרגלים לזה, למתוח את החבל.
ואז נבנית הבנה גם בלי להגיד את זה מפורשות מתי משהו נוח ומתי הוא לא נוח, ומתי הוא כבר מעבר ללא נוח.

מאוד מורכב לעצור בתוך סשן.
אפשרי ונכון וכל מה שנאמר פה - אבל גם מאוד לא קל.

לשים מול עצמכם את המחשבה שהיום אתם מפרקים ומרכיבים, מחר האדם הזה הולך לעבודה לפרנס את הילד שלו. איך יראה היום שלו מחר? חיוך עד השמיים או דיכאון של חוויה קשה שצריך לעכל? ולצערי, אין תרגיל בעולם שיכול לסכל לחלוטין אי הבנות ופגיעות שבטעות. אנשים עושים טעויות. אחריות זה המפתח. אחריות אישית וגם אחריות לאחר, של שני הצדדים. אישית- אני פוסל פרטנרים שאני רואה שאין להם את המוכנות לקונפליקטים האלה או את הבגרות להבין איך להתקדם מאסון. חייבת להיות בגרות נפשית להתמודד מול האתגר, אחרת זו תהייה חוויה קשה בלי פתרון. האשמה שפגעת, או האשמה שלא עצרת פגיעה בעצמך... להאשים את השני שלא ראה... להאשים את עצמך שלא אמרת... תחושות קשות. האחריות- הדדית.