הפחד נגמר — ומה עכשיו?

....



יש אנשים שקרסו תחת אלימות שלא ביקשו.
ויש כאלה שחיפשו בדיוק אותה -כי בשקט, הם ידעו שבלי כאב הם לא מרגישים כלום.

ההבדל הוא לא במידת ההרס, אלא בשאלה מי בחר להימחק ומי פשוט ננטש שם.

מי שתלה את הקיום שלו בפרטנר אלים בלי לדעת - צריך טיפול.
מי שתלה את הקיום שלו בפרטנר אלים כשהבין שזה מה שהוא עושה - לא מחפש הצלה. הוא מחפש עומק.
הוא מחפש להרגיש משהו שאי אפשר להמציא לבד.

אז כמה זמן ייקח לו לקום?
שאלה לא נכונה.
השאלה היא -
האם הוא בכלל רוצה לקום, או רק למצוא מישהו אחר שיחזיק לו את הראש מתחת למים ויגיד לו שזה שקט.

כן. הרעיונות שלי מסוכנים.
גם לאישה שלא יודעת לפחד-וגם לאחת ששוכחת מתי היא התחילה ליהנות מהסכנה.

כן. מימשתי.
והן הפסיקו לשאול שאלות בדיוק בשלב שבו התחילו להרגיש.

זה לא כל כך כלב שנובח כמו שאני מאמינה שיש שם פנטזיה עצומה ממש שלא באמת יכולה להתקיים במציאות.

הייתי עם לא מעט שולטים, שכתבו פנטזיות גדולות ובמבחן המציאות בסוף באמת יש שני אנשים אחד מול השני, זה דיאלוג עם ניואנסים ולא האותיות ניאון האלה שמאוד קשה לפרוט אותם לפרוטות של אינטרקציה מציאותית.

אני מסכימה. להמשיך להגיב זה להמשיך לתת לו במה.

שוסי,
פעם הבאה שתקראי פוסט ותביני אותו - תעדכני, זה יהיה רגע היסטורי.
"עוד פוסט לידים"? זה תמיד אותן שממלמלות את זה בקנאה כשלא כתבו להן בפרטי.
תרגעי, אף אחד לא מנסה לגייס אותך לשום דבר. בטח שלא לפנטזיה.