האם אנחנו המין המתיש?

זה תגובה קצת קיצונית עבורי.
קודם כל, השרשור הזה מלכתחילה נפתח ממקום של חקר (תודה כחש, אני חושבת שזה שרשור חשוב) על הצורך של נשים בשיח ועל מאיפה הוא מגיע
למעשה, אחד המשפטים החשובים בעיניי שנכתבו בהודעה הראשונה זה הנושא של לצפות שהגבר יקרא את המחשבות
לכן, מרבית השיח כאן הלך לכיוון של צרכים של אישה
אתה תמיד יכול לפתוח שרשור על אהבה ולראות כמה גברים ונשים (וכל מגדר אחר) יגיבו לך שם
.
באשר אלי, אני יצור שצריך אהבה
לא סתם אני פוליאמורית (וככה גם לוקי)
אהבה זה חשוב, אהבה הרבה פעמים זה המזון הנפשי שלי (לתת ולקבל)
כשאני, לדוגמה, ישבתי לפני שבוע על דו"ח רווח והפסד עבור בעלי בזמן שאני מקוררת (קצת באותו הזמן) זה היה כי אני אוהבת אותו + כי זה מה שהוא היה צריך (ולא רק כי הוא השולט שלי)
אהבה באה לידי ביטוי בהמון מובנים, המון צבעים, המון דרכים
לפעמים גם לשבת על כוס קפה ולדבר זאת אהבה
לפעמים מציצה פשוטה זאת אהבה
ולפעמים אקטים קטנים (כמו כשהוא מכין לי קפה ולפעמים מנסה לעשות ציור עם הקצף) הם מלאים באהבה.

תודה על כל המחמאות 3>
יתכן שלא, יתכן שכן
מה שבטוח האיחול שלי נשאר

זה מרגיש לי כאילו בימים עברו זה היה מובן מאליו שגבר מקבל אישה. הוא לא היה אמור להתאמץ כל כך, הקהילה הייתה מפעילה עליה לחץ כשהגיעה לגיל או ממש משדכת אותה אליו ולא היה לה יותר מדי say בעניין.
אם היא באה ממשפחה עם מעמד גבוה אז האבא היה מנהל משא ומתן כדי לחתן אותה עם "הכי טוב בעיר" אבל יותר מתוך דאגה לשם של המשפחה שלו ולנכסיה, מאשר לרצונותיה של ביתו.
כמו כן, האישה גם לא בדיוק יכלה להתגרש אם לא התאים לה הסידור הזה.

עם הזמן הגיעה המהפכה הפמיניסטית במספר גלים שונים, ולאט לאט נשים הבינו שהן יכולות לבחור וגם שמגיע להן לבחור, וכל הסטנדרטים שהיו צריכות להעמיד פנים שלא מעסיקים אותן "כי העיקר הוא לקיים את רצון הבעל ורצונותייך שטחיים" (או בגרסא יותר רומנטית וטיפה יותר עדכנית "העיקר שיש לך אהבה תתעלמי מכל היתר")- כמו מראה חיצוני, אינטגלנציה, הישגיות, יכולות הקשבה ואמפתיה וכו'... גם חשובים ומותר להן להתעקש על זה.
ופתאום גברים מוצאים את עצמם צריכים להתאמץ כדי לעניין נשים.
לא מספיק להם פשוט להיוולד עם בולבול והכלה כבר תגיע ולא תוכל לברוח.
זה למשל עדיין קורה בחברה החרדית שבה אם אתה גבר כבר ידאגו לך לשידוך, והמראה החיצוני שלך ומה השגת בחיים לא רלוונטי.

אבל בחברה החילונית? גבר צריך לטפח את עצמו ולהתאמן, להשכיל ולפתח כישורים חברתיים ורגשיים שיבליטו אותו מבעד לגברים אחרים, הוא צריך לדעת לחזר אבל לא לשדר נואשות, לא להיות פסיבי אבל לא להשתלט בגסות, הוא צריך לשדר הישגיות.
הוא גם צריך להתאמץ על זה כשהוא כבר בזוגיות כי האישה יכולה להתגרש ולא ינדו אותה מקהילה.

וזה מרגיש להם מתיש, ולא הוגן. והם מסתכלים על הזוגיות של האבא והסבא שלהם, ורואים שאמא שלהם והסבתא הסתפקו במועט ביחס לנשים היום, ולא מיהרו להתגרש או אפילו להציב יותר מדי גבולות כי הפמיניזם לא התפתח אז כמו היום.
ומן הסתם שאותו אבא שנהנה מאישה על סף או ממש עקרת בית, שסופגת מכילה ומוותרת הרבה יותר מנשים כיום, בזמן שהוא כמו בכל הקלישאות אפילו לא יודע באיזה כיתה הילד, לא בדיוק חינך את הבן שלו לפתח כישורים שנדרשים להצלחה עם נשים כיום.

ואותם גברים מאמינים בהתחלה שגם להם זה ילך באותה קלות.
הם מאמינים שרק תגיד/תכתוב איזו אישה אתה רוצה וכבר מישהי תנדב את עצמך אליך כאילו גם היום נשים לחוצות להשיג גבר בכל מחיר ולא עשו סיווץ' ללחפש מישהו שיצטרף אליהן לחיים במקום.
הם לא מבינים (וגם נעלבים לשמוע) שנשים היום כבר לא צריכות גברים, לא תלויות בהם. נשים רוצות גברים, או ליתר דיוק גבר ספציפי שמתאים להן.

ויש גברים שמתאכזבים מזה.
וגם אין מישהו שיסביר להם מה צריך לעשות, זה עדיין נחשב "לא גברי" להתייעץ על ענייני רגש ואיך לפתח אותו.
גברים אחרים מנסים לנחש וכמובן להביא עצות תכליתיות מדי בסגנון אומנות הפיתוי שלא באמת עובדות.
ונשים לא בדיוק ישבו לחנך גבר זר איך להתנהג איתן- עבר העידן הזה, הן מדפדפות הלאה למי שלא צריך לתקן כדי שתהיה לכם זוגיות.

ואז, כשהם מתקשים להתמודד עם האכזבה שכבר לא מספיק פשוט לבוא כמו שהם ולעשות את המינימום המוכר, אז האינטרנט מהווה מפלט.
ושם ה- echo chamber של התסכול מהווה קרקע פוריה לקיצוניות, ולכן חלקם מפתחים כל מיני תיאוריות אינסליות ו- red pill וכל השטויות האלו סביב "נשים פשוט שטחיות/מתישות/רעות" ורואים בכל דחייה נוספת חיזוק לתיאוריה הזו, במקום פשוט להבין שזמנים השתנו, ועכשיו גם הם צריכים להשקיע- ולא רק הנשים צריכות להיראות הכי טוב שהן יכולות ולפתח כישורים רגשיים שמכילים ומפענחים את בן הזוג, היום כגברים גם הם צריכים.
והאמת שאפילו יותר ביחס לנשים, כי נשים הן בצד המחוזר, והיום יש להן יותר בחירה מאי פעם.

כי נשים דיברו על מערכת יחסים (לדעתי גם גברים). לא על מי מתיש ומחזק ומי מתיש ומחליש, אלא על העמק השווה בין השניים ועל הדרכים להגיע אליו כדי שמערכת היחסים תצליח. ואם יש משהו שהשרשור הזה שכח ולכן עכשיו משלם את מחיר ״מלחמת המגדרים״ שלדעתי עושה לו עוול, זאת העובדה שהטרוגניות אינדיבידואלית גוברת על הבדלים מגדריים. ובכלובית: בעוד שניתן לזהות נטיות סטטיסטיות מינוריות בסגנון תקשורת בין המגדרים, ההבדלים בין שני אנשים מאותו המגדר גדולים יותר מההבדלים הממוצעים בין גברים לנשים. ולכן הנשים שהגיבו לא התמקדו על מציצות או על היכולת המגדרית לוורבל רגש, אלא על איך שני אנשים שונים מתגברים על ההבדלים ביניהם ומתחזקים מערכת יחסים בריאה למרות שהם שונים, ובמקרים מסוימים, כמו שזה קורה למשל אצלנו, בגלל.

בכנות, מה מספק באישה שאתה יודע שהיא לא בקטע של סקס עכשיו ופשוט שוכבת שם מתוך "התחשבות" שזו מילה מכובסת ללהתפשר עליך, ללפתוח רגליים בשעמום כאילו זאת מטלה מייגעת ועדיף "לסיים עם זה כבר" במקום להיתקל בפרצוף חמוץ- כשזה הכל חוץ מתשוקה, אותי זה היה מכבה.
אם מישהו שוכב איתי "כדי שארד ממנו כבר", הייתי מבינה שזה פשוט לא יעבוד בנינו.
ואם זה חד פעמי, או בתקופות, גם כאן, הייתי מעדיפה לעשות ביד כי הפורנו לא יעשה לי פרצוף של "מתי זה מסתיים כבר, אני לא בעניין".

ואגב, גם גבר שעושה את עצמו מקשיב ולא באמת מעוניין להקשיב, וברור שהוא משתעמם ורואה בך קודחת ולא מסקרנת, ומחכה לרגע שתסתמי כבר ותעשו סקס- עדיף בכלל לא לדבר איתו, גם אם יעשה כלפי חוץ את ההצגה.
קולטים שכשמישהו לא משתוקק לאינטרקציה רגשית או מינית. עדיף להבין שזה פשוט לא יעבוד בנינו.

אולי גברים פשוט צריכים לצאת עם נשים שהם לא מרגישים שלדבר איתן ולשמוע אותן זה מתיש, ונשים לא צריכות לצאת עם גברים שהן מרגישות שלעשות איתם סקס זו מטלה לסמן עליה ווי.
הנוסחא הזו של "אתן סקס תמורת הקשבה/אתן הקשבה תמורת סקס" לא עובדת, רק מעייפת את שני בני הזוג כי הציפיות שלהם מהקשר הן שונות.
עושים סקס כי שני הצדדים באמת רוצים בו, מקיימים שיחה כי שני הצדדים באמת רוצים בה. תמצאו מישהו ורבלי או מיני ברמה זהה לשלכם, זה אולי ידרוש יותר סינונים ומאמצים אבל עדיף מחווית תסכול מתמשכת.

אם בעבר המילה "אהבה" היתה סם שמטרתו טשטוש הנשים מהעובדה הקרה והקשה שהן צריכות למכור את עצמן לעבדות הבעל, הרי היום המילה היא סם שנועדה לטשטש נשים מהעובדה הקשה והקרה שהן כבר לא צריכות גברים...[/quote]

אני חושבת ולצערי שלימדנו את עצמנו לא,'להיות צריכים' אחד את השניה. כי הצורך או יותר נכון הרצון להיות יחד מביא איתו קשיים, פגיעה, פשרות, התשות : ). כמו שארצ' אמרה, העובדה שנשים היום לא תלויות בגבר נתן להן כח. וזה טוב, הכוח לבחור באמת. זה משהו שכל גבר צריך לשאוף אליו, בחירה חופשית לנשים. זוגתו, אימו, אשתו, ביתו.
אז לפעמים יותר קל הלבד, אנחנו מתכנסים הופכים להיות קשים, ציניים, פוגעניים. אבל בסוף לא נוכל להתכחש ליצר הטבעי שלנו, לביחד.
"תסבלו" אותנו, "נסבול" אתכם
כן זה תן וקח. אינטרס לקבל מענה הדדי (בעיניי זה בריא לא בהקשר של ניצול)
אבי ז"ל תמיד אמר לי" אהבת אינטרס לעולם לא תיהרס"

מוסיפה שלא חושבת שלואו קארב התכוון לכך שנשים יעשו משהו בניגוד לרצונן יאנסו עצמן. אלא שיראו זאת כחלק ממכלול הקשר להיות קשובה גם לעניין הפיזי. רוב הגברים הבריאים נפשית רוצים שבת הזוג תהנה גם אם היא רק" כלי" כרגע.

כל הבסיס של טיפול פסיכולוגי עומד על ההנחה של הקשבה פעילה. הסיבה שנשים לא יוצאות בתחושה טובה היא שרוב האנשים לא יודעים להקשיב. להקשיב זה באמת נטו להקשיב. לא לדבר. לא להעיר. לא לדחוף פרשנויות לפני הזמן. רק להקשיב. רוב האנשים חושבים שהם עושים את זה. הם כמובן טועים. להקשיב זו אחת המיומנויות הקשות ביותר בשיח. כל שנה א בתואר שני בילינו בללמוד איך *באמת* מקשיבים. להקשיב זה אומר שגם כשהדובר משתתק אנחנו נותנים לו זמן לעבד כי בדרכ הוא ימשיך עוד לדבר לאחר זמן מה. אנחנו נקשיב גם לשתיקה שלו למרות הצורך שלנו לתת לו כבר מענה. כשהוא מסיים, אנחנו נשאל קודם אם זה בסדר לשאול שאלות. כך אנחנו באמת נוודא שהוא סיים. הקשבה פעילה, היא מצילת חיים. לא פחות.
הקשבה פעילה אגב, זה לא סתם להיות שם ולהאזין, זה להגיב באופן שהוא לא מילולי. וזו גם מיומנויות שלמה.

בגדול אני מסכים איתך, אבל הגישה שלך מאד טהרנית.
הרי הרבה פעמים לא ממש בא לנו, ואנחנו עושים מאמץ בשביל הזולת האהוב.
Taking one for the team זה לא טקטיקה פסולה בעיני.
שוסי הזכירה את הנדירות של היכולת המופלאה (באמת) להקשיב. אני יכול להעיד על עצמי שאני יודע להקשיב ומתרגל הקשבה, אבל עם רוב האנשים אני לא מקבל הקשבה בתמורה. ופעם זה היה ממש פוגע בי, מקומם אותי, וגורם לי לנתק קשרים. אבל אז דיברתי עם מישהי (דווקא אוטיסטית, לך תבין...) שאמרה לי שהיא מדברת "בכח" למרות שהיא יודעת שלא מקשיבים לה. ובהתחלה חשבתי שזה פסול, או לכל הפחות לא מתאים לי, עד שניסיתי את זה בעצמי וזה דווקא יותר טוב מפשוט לעזוב, או לשתוק ולהפגע. כי לפעמים הצורך כל כך חזק (לדבר, להישמע, לקבל פורקן מיני או נפשי) שאפילו תחליף דיאט מהווה איזושהי הקלה. וברור שעדיף הקשבה אמיתית ותשוקה אמיתית, אבל השאלה היא האם להתנזר עד שמקבלים אותן, או להסתפק בתחליפים עד אז....

כן. הכרומוזומים לא טועים

והן לא צריכות להתפשר יותר על גבר מתיש כזה או אחר !
אנחנו בעידן ה-AI, והמיבחר רק הולך להפוך יותר ויותר גדול....
https://news.walla.co.il/item/3820486

האם נוכח כל התשישות הזו, דווקא כשיש יותר בחירה מאי-פעם,
כשאנחנו עומדים בפתחו של עידן שבו כל הגברים וכל הנשים יורגלו לסטנדרט של AI שמתאים להם כמו כפפה ליד,
יהיו בכלל זוגות 100% ביולוגיים?

או שאנחנו הדור האחרון שעוד מתלונן על המאמץ הנדרש כדי לקיים קשר מתמשך עם בן המיגדר השני?