סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

איך הפכתי להיות כלי בידייה של שני - חלק 3

זן​(נשלט)
לפני 18 שנים • 6 במאי 2006

איך הפכתי להיות כלי בידייה של שני - חלק 3

זן​(נשלט) • 6 במאי 2006
שלום לכולם אני מאוד שמח קרוא שאתם נהנים מהסיפור, החלק השלישי הוא ארוך יותר מהקודמים, אם זה יותר מדי ארוך אז מגידו אבל אני נהנה לפרט את כל מחשבותיי. אני גם מצטער על שגיאות תיב, זו הייתה בעיה שלי מאז ומעולם, אם יש למישהו דרך לעזור לי לפתור את זה אני אשמח.
הייתי רק רוצה להוסיף שכמובן שהכל פנטזיה אך הדמות השולטת שני, היא שמות אמיתית בחיי, בחורה ביישנית, חכמה,מרתקת ויפיפיה אשר אני מאמין יבוא היום שאהיה עבד מין בשירותה, אני פשוט מאמין שזה זורם בדמה והיא מגלה את זה בהמשך, אם עוד לא גילתה את זה עד היום.
בכל אופן תהנו מהסיפור.

חלק ראשון:

http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=14321

חלק שני:

http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=14424

חלק שלישי:

לוקח לי רגע לפתוח את העיניים אבל כעבור רגע אני נזכר, אני יודע איפה אני ולצערי אני זוכר מה אני אמור להיות בחיי החדשים. אני יכול להזיז את הידיים ואת הרגליים אך לא בחופשיות, גפיי עדיין קשורות אך לא לגמרי מתוחות, אני שכוב על מיטה עשויה מרשת של ברזל בלבד, הידיים והרגליים שלי קשורות בחבלים לארבעת קצוות המיטה ואני כמובן ערום לגמרי. אין לי מושג כמה זמן ישנתי אבל התחלתי להריץ שוב את מהלך האירועים: שני חטפה אותי והיא עשתה זאת מעולה, הכל היה מאורגן ואני נפלתי בפח בעקבות טעות של בקושי שנייה, קליק אחד קטן ואני כבר לא האיש שהייתי, חיי כבר לא בשליטתי. היא שומרת עלי קשור וחסר אונים בכל רגע, עוד לא אכלתי כלום מאז שהגעתי ואני מרגיש חלש מאוד. עד עכשיו היא הורידה את שיערות גופי בשעווה, עשתה לי חוקן או "ניקיון פנימי" כמו שהיא קראה לזה בשעשוע, וכמובן, היא סיממה אותי לשינה ארוכה, ככל הנראה, ועכשיו אני כאן, קשור על חתיכת הברזל הזו.

אני מנסה בשארית דמי להשתחרר מהכבילה בה אני נמצא אבל ללא הועיל, היא יודעת טוב מה היא עושה, אם רצתה הייתה יכול לרתק אותי לחלוטין ולא לאפשר לי לזוז בכלל, היא כבר עשתה זאת היטב ללא מאמץ כשאני בהכרה מלאה, היא משחקת איתי, גורמת לי להרגיש שגם כשאני חושב שיש לי קלף, כשאני חושב שיש לי סיכוי, הכל נתון בידיה. אני רוטן לעצמי, אני מכיר את הבחורה הזאת טוב, תמיד ידעתי שהיא מבריקה ומעטה הביישנות שלה הוא רק מסווה לאופייה האמיתי, אבל לא תיארתי עד כמה היא יכולה להיות אכזרית. טוב, אני בוחן מה נמצא סביבי, אני נמצא על המיטה ממש באמצע החדר, או יותר נכון האולם, אני ממוקם במרחק של שני מטרים לכל גבול מסביב, חוץ מצד ימין בו במרחק של שני מטרים מוצב כיסא ושרפרף ואחריהם כשני מטרים נמצאת הכניסה שמורכבת משתי דלתות עץ גדולות.

"שני" אני קורא חלושות "אני חייב משהו לאכול, משהו לשתות, לא הבאת אותי לכאן כשאמות נכון?" אני לא סתם מתחנן הבטן שלי נושקת לגב ואם אני לא מכניס משהו לפה אני מרגיש שאני מת, רק שתרחם עלי ושתתן משהו להכניס לפה. "שני" אני כבר ממש צועק ושוכח מה אני אמור להיות, אני ממשיך לצרוח "שני, אני משתגע, את עוד תראי, כשאני יוצא מהמצב המחורבן שתקעתי אותי בו אני אראה לך מה זה התעללות" אני רותח מזעם, אם היא מתכוונת להרעיב אותי מה אכפת לי לרעוב במהומה, אני משתולל בידיים מושך ומותח את כל החבלים, צועק ומקלל את שני כמו משוגע ופתאום טראח, הדלת נטרקת ושני עומדת בכניסה עם עגלה לידה מכוסה במפה אדומה. אני מביט בה ועיניי אדומות מזעם. אני לא יכול להחזיק יותר ואני מתחיל לבכות כמו ילדה קטנה, היא שברה אותי לגמרי.
"בבקשה שני אני מתחנן בפניך, תני לי משהו לאכול, משהו לשתות, כואב לי כל הגוף, אני לא יכול לזוז שברת אותי, אני שלך לגמרי, כלי מוחלט בידייך, בבקשה אני רעב", אני מתחנן, בוכה ומתייפח בפני שני. "שתוק בבקשה, עשית מספיק רעש ואני בהחלט שמעתי מספיק ממך, אתה חושב שהזעם, וההתלהמות הזו תעזור לך. חן אני מבטיחה לך, אתה לא תמות תחת שרביטי אך אתה תסבול כמו שאתה באמת לא מסוגל לתאר, אתה יכול לצעוק, לקלל ולהשתולל אבל הכל יקרה בדרך שכבר מתוכננת היטב ובסופה אתה תעמוד איתן ונאמן, אתה לא יכול לשנות דבר בנידון אז תחסוך מעצמך את המאמץ, לטובתך, אני ברורה?" אני מתנשף "שאלתי אם ברור?" אני מיד מהנהן בראשי ומוסיף "ברור"

"יופי, היום יום שני, לא היום השני בשבוע אלא היום השני שלך בבעלותי, ואתה עדיין בתקופת ההכשרה אך לפני שנמשיך בתכנית נאכיל אותך, אבל שלא תחשוב שההופעה הקטנה שלך מקודם נשכחה, אתה תיענש עליה אח"כ", אין בעיה אני חושב לעצמי, רק אוכל "כן שני" אני עונה ומתחנחן כבר מת לדעת מה היא הביאה בעגלה. היא מתקרבת אלי, מציבה את העגלה לימיני ומתיישבת "תהיה ילד טוב, תיהנה מהארוחה ותאגור כוחות, טוב חמוד שלי, אני לא רוצה להוציא אותך מתפקוד" היא מסירה את המפה מעל העגלה, שלט ירקות, ביצים מקושקשות, גבינה לבנה, פרוסת לחם ומיץ תפוזים. לא ארוחת מלכים אבל בטוח שלא רע בשביל שבוי, "תודה שני, תודה רבה", היא מלטפת אותי רכות, ואוו, איזה מגע, אני אמנם שבוי שלה ואני מוכן להילחם בה כדי לצאת מכאן, אבל באותו הרגע הנגיעה הרכה שלה גרמה לי לרטט נעים במיוחד "אני אעזור לך מתוק שלי, אני יודעת שאתה בסך הכל כלבלב אבוד" ביד אחת היא מלטפת אותי וביד שנייה היא מאכילה אותי, ואני אוכל הכל בדיוק כמו כלבלב רעב שזוכה בארוחה חגיגית.
"במקרה ותהית מה פשר הארוחה הפשוטה והטעימה הזו אני אסביר לך" האמת שלא תהיתי פשוט אכלתי אבל מי אני שאסרב להסבר "אחרי שצחצחנו אותך וניקינו אותך ניקיון יסודי" היא מחייכת אלי כשהיא מזכירה את אותו הניקיון "אתה תעבור לחיות חיים בריאים יותר, אתה מבין, פשוט אם אני כבר שומרת אותך לעצמי, ואני מפרנסת אותך מבחינת כלכלה ושכר דירה" היא מכוונת בידה לארוחה ואז לקירות החדר ומחייכת לעצמה "ואתה מצדך לא יוצא לעבודה, אז לפחות נשקיע בלהפוך אותך לגבר אמיתי לא הגבר המצועצע שהיית, לגבר שיודע את מקומו, איש בעל משמעת ברזל וכוח התמדה, אתה תהייה הגבר שלי, ולכן כל דבר שאתה תעשה אתה תעשה אותו טוב, וחלק מזה יהיה הארוחות שלך, מעכשיו אתה תאכל טוב ולא זבל כמו שנהגת לאכול. ודבר נוסף, כמובן שעד שתהיה הגבר שתהיה, אתה חסר ערך לחלוטין ואל תצפה ליחס כאל גבר", זהו, סיימתי לאכול, ונראה לי שהיא סיימה את דברה, היא מתבוננת בי בחיוך משועשע.

"נתחיל?", היא ספק שואלת ספק אומרת ומוציאה את העגלה החוצה. היא נכנסת ונעצרת מעלי ואיתה עגלה אחרת שעליו מגוון רתמות ומכשירי עינוי שונים אני מנחש, היא נעצרת מעלי. היא לובשת מכנס קצרצר צמוד בצבע חום בהיר וגופיה ורודה צמודה ומגרה, היא מתכופפת, אני מנסה לראות מה היא עושה, יש למטה שני ווים בכיוונים מנוגדים שעליהם קשור חבל העובר דרך אחד הריבועים במיטת הברזל וכובל את ידי הימנית, כך בכל אחת מגפיי, היא משחררת את החבל מהוו ומותחת אותו בקלות כך שהחבל מותח את ידי עד לקצה היכולת, כך היא עושה גם לידי השנייה.

"היום נתחיל התכנית האימונים שלך, אבל אני צריכה להכין אותך לפני כן, שלא נדבר על עונש קטן שאני חייבת לך על ההתפרצות הקטנה שלך הבוקר. אני מתחיל שוב להיכנס לכוננות ספיגה לגמרי לא מוכן למה שעומד להגיע. "במסגרת תכנית האימונים נעבוד על הכושר הגופני שלך ועל עיצוב הגוף וכמובן שאת כל זה נעשה תוך כדי מסכת של התעללויות עבורך ותענוגות עבורי", היא עוברת לשמאלי וקושרת למתני מחוך עור את המחוך היא קושרת עם חבל אל המיטה, היא ממש מותחת את החבל והקשירה לוחצת במיוחד באזור הבטן, אחרי כן היא קושרת חבל אל הברך שלי ואת החבל היא מעבירה דרך מיטת הברזל ליד ידי השמאלית, אני עדיין לא מבין מה בדיוק עומד להגיע אבל אז היא עונה לי על השאלה כשהיא מותחת את החבל ומרימה את רגלי כמעט צמוד אל ידי השמאלית. אותו הדבר היא עושה לרגלי הימנים, מצאתי את עצמי בתנוחה חשופה באופן מפחיד למדי, למעשה כל הישבן ופי הטבעת היו חשופים לגמרי. היא מתיישבת לימיני ולידה העגלה היא מלטפת אותי על ישבני.

"יש לך טוסיק הרבה יותר חמוד כשהוא חלק, גם החור שלך נראה לא רע, אפילו די מזמין הייתי אומרת. עכשיו לגבי הענישה שלך" היא מוציאה סוג של שמן מהעגלה "בתול?" שאלה "לא" עניתי לה, "בתחת?" גיחכה, "מה?!, את נורמאלית בטח שכן, מה זה השמן הזה, מה את הולכת לעשות לי, שני לא, אל תעשי את זה בבקשה, מה עשיתי לך שאת עושה לי את זה, זה מטורף לגמרי" היא מחייכת אלי תוך כדי התחנונים שלי ולפתע היא מוציאה מחבט קטן מעור בצורה של מטקה של טניס שולחן ונותנת לי הצלפה אחת על כל לחי בישבן וזה כואב מאוד, אני נושך שפתיים והיא אומרת "המטרה היא שתפסיק לילל כמו ילדה קטנה ותקבל את מה שתקבל בכל מקרה" היא שופכת קצת מהשמן החור שלי ומתחילה לעסות אותו פנימה, ואז היא מוציאה מהעגלה סוג של ויברטור כסוף וקטן, שנראה כמו לחמנייה קטנה שלקצהו מחובר חוט שחור וקטן. "תכיר, זה פלאג, זה הולך להיות הזנב שלך, הוא יבלה הרבה באחורייך בתקופת ההכשרה שלך, והוא יעזור לי לתת לך עונשים גם כשאני עסוקה במשהו אחר במקום אחר ואתה פה שוכח את מקומך, למעשה אתה אמור להודות לי על כך שאני מכירה ביניכם כי אחרת הייתי נאלצת כל הזמן לחשוב על דרכים חדשות להעניש אותך, ותאמין לי, הדמיון שלי אכזרי ביותר", היא מורחת על הפלאג גם מין השמן, משחקת איתו סביב החור של התחת ואני מבליג, כבר מבין שאין לי סיכוי ועדיף לקבל את מרותה מאשר להתנגד ולחטוף פי שתיים. החדירה כאבה במיוחד, יותר ממה שחשבתי אבל ברגע שהפלאג היה בפנים זה לא היה כל כך נורא.

היא משחררת את הקשירה מברכיי ורגלי נופלות קדימה, "זוכר את זה?" הבטתי בידה היה השלט מהדירה שלה, אותו שלט שאמרה שישלוט כעת בחיי, "זוכר" אמרתי, עדיין לא יודע מה בדיוק פשר הדבר, "אני אשחרר לך את הידיים ואתיישב בצד, אתה תכבול את ידייך באזיקים האלו" והראתה לי זוג אזיקים על העגלה "ותתיישב בדממה על השרפרף, על כל תזוזה לא רצויה או ראויה אתה תחטוף" אמרה ולחצה על משהו בשלט, באותו הרגע הרגשתי זרם חשמלי חזק בתוך הישבן, האגן שלי זינק למעלה ושני צחקה לעצמה בעוד אני נותרתי המום מין המצב החדש שהייתי נתון בו, אבל לא העזתי להוציא הגה, אני לא מוכן לתת לה שום תירוץ להתעלל בי, פשוט נשכתי שפתיים "חן תסתכל עלי, מאוד חשוב שהכל יהיה ברור, אתה מיד מתיישב וכובל את עצמך אחרת..." ולחצה שוב על השלט ואני שוב נאלצתי להגיב בהבלגה "אתה כבר מבין מה יקרה נכון" כבר רעדתי מפחד מהבחורה הזו "הכל ברור" אמרתי. היא שיחררה קלות את ידיי, בדיוק מספיק כדי שאוכל להשתחרר לבד ומיד התיישבה על הכיסא בצד, אני סיימתי לשחרר את עצמי ומיד לקחתי את האזיקים, התיישבתי בצד וכבלתי את עצמי, לא מתעסק איתה כרגע.

"טוב מאוד" אמרה מהצד, נמשיך, היא קמה ממושבה ונעמדה מאחוריי עם העגלה שלה, שני הוציאה מהעגלה שתי חגורות עור וקשרה איתן את מרפקיי צמודות זו לזו, היא הסירה את האזיקים וקשרה את ידיי בעזרת החגורה השנייה, לאחר מכן היא קשרה לרגליי שתי אזיקי עור. אח"כ היא הוציאה מהעגלה כיסוי ראש מעור "זה הדובדבן שבקצפת, הדבר הזה חן, יהיה הגורם המכריע שבעזרתו נחנך אותך מחדש" אמרה בגאווה ואני לא הבנתי מה ההתלהבות מכיסוי ראש, לא ראיתי בו משהו מאיים כל כך. שני הייתה כל כך מאושרת מעצמה כאשר שמה על ראשי את הכיסוי, עד כדי כך שנדמה היה לי שהרגשתי אותה מתחככת בגבי בהנאה "אתה פשוט לא מבין כמה זמן תכננתי את השעבוד הזה בשבילך וכרגע כשאני שמה עליך את הכיסוי, אני יודעת שמטרתי הושגה ומכאן הדרך להצלחה בטוחה " היא סיימה לכסות את ראשי, למעשה כל ראשי היה מכוסה למעט האף, הפה והעיניים. בזמן ששני מהדקת מאחורי ראשי את הכיסוי, לוחצת אותו לגמרי לראשי אני חושב לעצמי הזה לא כל כך נורא, כל עוד אני מציית אני לא נענש. שני נעמדת מולי ומראה לי קולר מעור שמחובר עליו מנעול קטן "את זה אני נועלת לך על הצוואר ככה שאין לך מה לנסות להוריד את זה כי אין לך סיכוי לפרוץ אץ המנעול הקטנצ'יק הזה" אמרה ומיד השחילה את הקולר כמו חגורה על צווארי בתחתית הכיסוי ונעלה אותו עם המנעול.

היא נעמה מעלי וראית שהיא מורידה מין התקרה וו מחובל לשרשראות, את הוו היא חיברה לקולר שבצווארי והתרחקה שתי צעדים, היא לחצה על השלט והשרשראות המחוברות לצווארי נמתחו, נעמדתי בלית ברירה ושני בינתיים קשרה לאזיקי העור שברגליי שרשראות דומות לזו שבצווארי לרגליי ובלחיצת שלט נוספת שתי רגליי פוסקו ככל האפשר. שני הזיזה את השרפרף ונעמדה מולי, "כמה שאתה יפה ככה, כנוע, חסר אונים, נכון לחסדיי לחלוטין, איזה כיף יהיה לי" היא יצאה לשתי רגעים וחזרה כשבידיה מכשיר מוזר ביותר, "זוהי חגורת צניעות, יש לך מושג מה זה?" הנהנתי לשלילה "המתקן הזה יעזור לי הנושא הענישה האלחוטית שלך, ובנושא ההתנזרות שלך, אתה מבין, אני לא מסכימה שאתה תרגיש שום סוג של סיפוק מיני ללא הסכמתי ולכן החגורה הזו תשמור על הזין שלך מכל מגע לא רצוי" התחלתי להבין לפי מבנה אותה החגורה איך היא עובדת, ולא אהבתי מה שראיתי. שני התקרבה אלי והתחילה מרכיבה עלי את החגורה, היא סיימה תוך שתי דקות ואני גיליתי שחגורת הצניעות הזו היא בלתי חדריה, תופסת לי את הזין ומהדקת לי אותו לגוף, ולא מאפשרת להוציא את הפלאג מהתחת (מצורפת תמונה של אותה חגורת צניעות), שני ליטפה אותי קלות ונישקה אותי על לחיי המכוסה בעור.

"אני הולכת עכשיו אבל אני אהיה איתך בקשר, אל תשכח את האלחוטי שבידי. אבל לפני שאלך אני אשחרר אותך וזה זמן טוב להכיר את הבית שלך, אתה מוזמן להסתובב חופשי בחדר, אבל אל תעשה שום דבר מטופש שיעלה לך בישבן, טוב?" היא שיחררה אותי ראשית מהשרשראות בצווארי וברגליי, אני נפלתי לרצפה, היא החזירה את כל השרשראות למקומם בעזרת השלט ואז שיחררה את ידיי, היא הוסיפה "אל תשכח שהכל למען חינוך טוב יותר" נתנה לי נשיקה נוספת על ראשי ויצאה מהחדר.

זה למעשה הפעם הראשונה מאז ששני שבתה אותי שאני יכול לנוע בחופשיות, טוב כמעט בחופשיות, הפלאג שבתחת וחגורת הצניעות לא ממש הרשו מרחב תנועה מלא אבל בכל זאת הייתי חופשי למדי, מתחתי היטב את גפיי ונעמדתי, בוחן ומרגיש את מצב שריריי, אני במצב סביר אני חושב לעצמי, אני בוחן את חגורת הצניעות ומגלה שאין אפשרות להסירה, ממשש את הכיסוי לראשי אך יודע שלמעשה אין סיכוי להסירו גם כן, אם שני אמרה שאין סיכוי אז אני מאמין שאין סיכוי, אבל היה שווה לנסות בכל אופן. אני מסתובב בחדר ובוחן אותן, זה אולם ריק לגמרי, במכרזו מונחת מיטת הברזל שלי, על חלק מהקירות יש מספר טבעות, יש חלק מקיר אחד שעשוי מאותה רשת ברזל שממנו עשויה מיטתי, אני מבחין לראשונה במראה גדולה על קיר אחד. אני ממשש הכל, דוחף ומנסה לברר מה אפשר לעשות במצבי. הדלתות, שכחתי מהן לגמרי, מה יש מאחוריהן אני תוהה לעצמי, מנסה לפתוח אחת מהן, נעולה, מנסה לפתוח את השנייה, היא נפתחת, אני מכניס את ראשי בזהירות, הכל בסדר, זה רק השירותים והמקלחת. היא ממש בנתה לי פה דירה צנועה משלי, אני מביט במקלחת, שום דבר מיוחד, סבון, שמפו, מברשת ומשחת שיניים.

"מוצא חן בעינייך?" אני שומע את קולה של שני אך לא מוצא אותה בסביבה, מה קורה פה אני חושב לעצמי "כן שני, מוצא חן" אתה לא מתפלא לשמוע אותי אך לא לראות אותי?" הקולות שלה מגיעים מהכיסוי ראש, אני מבין כעת "ככה אני יכולה לתת לך הוראות מבלי להיות לידך, כעת אני יכולה לחנך אותך מבלי שתהנה ממראה פני וגופי, חינוך בשלט רחוק. עכשיו תשמע, המשימה שלך להיות היא לנקות כליל את החדר שלך, וככה תעשה כל בוקר, יש לך בארון מתחת לכיור סמרטוט, מגב, מברשת ושמפו רצפה, החדר שלך צריך להיות מבריק תמיד לביקורי ואתה תדאג שתמיד יהיה ככה. שיהיה ברור, אני תמיד רואה אותך ושומעת אותך, יש מצלמות בכל חדר סביבך ומחובר גם מיקרופון לכיסוי הראש שלך, אני לא רוצה שתפריע לי בקטנות ולכן בכל פעם שתדבר או תוציא הגה שלא מין החייב, תחטוף זרם אתה יודע איפה. כל פעם שתסטה ממשימתך, אני אחשמל אותך גם כן" אני חוטף מכת חשמל, היא מזהירה אותי כנראה "כן שנ..." אני מנסה לענות וחוטף זרם נוסף, אני שותק, מבין מה קורה, אך גם קולות הייבובים שלי גורמים לזרם חשמל. "אתה מבין עכשיו מה קורה פה, המיקרופון שלך מחובר למד דציבלים שיקלוט כל רחש שתעשה המוגבר בעזרת המיקרופון ולכן, דבר חלש!!!" אני לא מבזבז אף רגע ומתחיל לאסוף את מחשבותיי, מוציא את הסמרטוט, המגב ושאר חומרי הניקיון ומתחיל בקרצוף השירותים. "בינתיים חן, בזמן שאתה מנקה אני אשמיע לך קצת דברי תורה, זה ה"אני מאמין החדש שלך" שני אמרה בראשי והתחילה להשמיע הקלטה שלה שאומרת:

"חיי הקודמים נמחקו ואינם רלוונטיים יותר, אני, חן, כעת רכושה של הנשגבת שני, מטרתי היא לשרת אותה ולציית לכל דבריה, כל עוד אני חופשי בחדרי תפקידי לבצע את אחת המשימות היומיות שלי על י הוראותיה של שני"

וכך זה חוזר חלילה בראשי בזמן שאני מנקה את החדר, ואני מנקה אותו טוב, מקרצף ומצחצח כל פינה בחדר, מדי פעם אני חוטף זרם בישבן אבל לא מעיז להוציא הגה על מנת שלא לגרור עוד מכה, מבין שככה שני רוצה ואין לי לעשות בנידון. גם ההשפלה שבדבר כבר לא כל כך מזיזה לי, בכל אופן אני פה רק עם שני והיא זו ששמה אותי במצב הזה. ככה אני מנקה וחושב על שירותי החדש אצל שני ובינתיים עוברים לדעתי אולי שעתיים, או אפילו שלוש ובינתיים ההקלטה עדיין חוזרת בראשי ואני סיימתי להבריק לחלוטין את כל החדר אבל המשכתי לקרצף את הרצפה מפחד ששני לא תכעס שעצרתי לנוח מבלי רשותה.

הרגע מהיר ההקלטה הופסקה ושמעתי את שני "עבודה טובה, אתה יכול להפסיק עם הניקיון ולשכב על המיטה, רגליים וידיים מפוסקות, אני מייד אכנס, שלא תעיז לזוז אפילו מילימטר אחד", נשכבתי על המיטה מפוסק, תשוש מעייפות. שני נכנסה ומיד קשרה את ידיי ורגליי בפיסוק מלא בעזרת חגורות העור ונעמדה לימיני ליד ראשי, התבוננתי בה בכמיהה. "אתה משתפר ובהמשך אולי אפילו תהיה חופשי בנוכחותי אך עדיין לא. כעת אתה יכול לדבר מבלי להתחשמל, אני אשאיר אותך ככה לשעה שעתיים וכשאחזור נתחיל בתכנית עיצוב הגוף, ברור" אמרה ואני מיד עניתי

"ברור גברתי", הגברתי פשוט נכנס לי ללקסיקון בטבעיות מוחלטת, לא מתוכננת.

"סחטתין, גברתי, אתה ממש מתקדם לקראת עבד אמיתי, בסדר אני מסכימה לך לקרוא לי גברתי" שני אמרה והתכופפה אל ראשי "אתה יכול לקרוא לי גברתי עבד" לחשה לי באזני ונשקה על שפתיי ושוב חתמה בנשיכה על השפתיים ויצאה מהחדר.

לא יודע איך הדברים התגלגלו שאני קורא לה גברתי והיא מסכימה לי, אני אמור להיאבק בכל השעבוד הזה לפי הבנתי. לא יודע איך בתוך הטירוף הזה של הכאב, החולניות והסבל מצאתי את עצמי למעשה גאה בהישגי הטרי, גברתי מרוצה ממני, אפשר לומר שהייתי אפילו קצת מאושר מכך, אבסורד.
    התגובה האהובה בשרשור
זן​(נשלט)
לפני 18 שנים • 6 במאי 2006

והתמונה

זן​(נשלט) • 6 במאי 2006
פרופיל מבוטל​(לא בעסק)
לפני 18 שנים • 8 במאי 2006

ובכן,

סיפור קטלני במיוחד.
מוזר לי שאין ים תגובות.

אהבתי את הטוטאליות של השני הזאת.
ואת הירידה לפרטים בסיפור.
זה מרגיש כמו התגשמות של סיוט או שאולי 'פנטזיה על התגשמות של סיוט' -
זאת אומרת, עבורי !



זן - אתה בזן.
=== כל הזן בזן.
Yell​(נשלט){אלה}
לפני 18 שנים • 9 במאי 2006
Yell​(נשלט){אלה} • 9 במאי 2006
איזה כיף !
סיפור עם תמונות!

תמשיך כך, זן !
(ותשקול אפילו להעביר אותו למגזין...)

Yell/
דוכיפת​(נשלט)
לפני 18 שנים • 11 במאי 2006
דוכיפת​(נשלט) • 11 במאי 2006
גדול
(וחוסר התגובות הן בעיה מוכרת בעניני סיפורים.לא רק כאן..)
Queencie​(שולטת)
לפני 18 שנים • 11 במאי 2006
Queencie​(שולטת) • 11 במאי 2006
אהבתי כל פרק ופרק יותר ויותר .....
מחכה להמשך!!
אריאל M​(אחר)
לפני 7 שנים • 26 בינו׳ 2017
אריאל M​(אחר) • 26 בינו׳ 2017
סיפור חמוד אבל לדעתי הוא יכול להיות מושלם עם בסוף יהיה טוויסט של מהפך
ס א ב
לפני 7 שנים • 26 בינו׳ 2017

וואוו.

ס א ב • 26 בינו׳ 2017
אני חושב ששברת שיא, אריאל המתעניין.