קטלב(מתחלף)
|
לפני שנה •
3 באוג׳ 2022
למה אתן נקשרות?
(או אתם. השאלה לכל הנקשרותים.)
או ניסוח מדוייק יותר לשאלה - מה החווייה שאתן מחפשות בקשירה? ישבתי אתמול ודיברתי עם מישהי, והבנתי שהשאלה לא טריוויאלית כמו שהיא נראתה לי. והרי יש מטרות רבות בקשירה, מכאב, התמסרות, דרך "אקרובטיקה", ועד אסתטיקה. ולרוב יש יותר מסיבה\מטרה אחת. הכרתי מישהי שנקשרה בין השאר כדי להתמודד עם פוסט-טראומה. אני עצמי קושר ונקשר בין השאר כדי להתמודד עם דכאון, אבל מחפש גם הרבה דברים אחרים - שליטה, התמסרות, מגע, ואומנות בת-חלוף. אז מה החווייה שאתן מחפשות בקשירה? התמסרות? כאב? אירוטיקה? קשר אנושי? להיות חלק מיצירת אומנות? למתוח ולאתגר גבולות גופניים? נפשיים? מסע רוחני? בריחה מהמציאות? להוכיח משהו לעצמכן? למישהו אחר? |
|
|
|
קטלב(מתחלף)
|
לפני שנה •
3 באוג׳ 2022
בין השאר, אני נהנה מקשירות בחוץ, ובמבנים עתיקים או נטושים. כי אני אוהב את השקט והרוגע. ואת האסתטיקה שנוצרת.
|
|
|
ירושלמיתבדם{של הלן}
|
לפני שנה •
3 באוג׳ 2022
כשאני נקשרת יש איזה מיסוך של המחשבות. כשאני קושרת זה איזה אתגר שכיף לצלוח
|
|
|
morningdew(שולט)
|
לפני שנה •
3 באוג׳ 2022
כדאי לציין ברשימת הסיבות גם:
* לחוות חוסר אונים פיזית / חוסר-היכולת לזוז * לחוות את השחרור שבמסירת השליטה (כפי שהיא מתבטאת ספציפית בהיקשרות) * לחוות את האחיזה/חיבוק/עטיפה של החבלים * לחוות את הדיאלוג הייחודי של ריגר-באני/קושר-נקשרת * וכמובן - rope-space / סאב-ספייס / באני-ספייס |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני שנה •
4 באוג׳ 2022
כל התשובות נכונות 🤭
בשבילי זה קודם כל הגבלת התנועה. זה שאפשר לסדר את הגוף במגוון תנוחות ולקבע. אני גם אוהבת את המגע של החבל, יותר מאזיקים או רתמות למיניהן. גם המודולריות. זה שחפץ אחד משמש במגוון צורות. גם האסתטיקה מקסימה אותי, שיבארי זה דבר יפהיפה בעיני גם כאומנות ולא רק כפרקטיקה חווייתית. יכולה לשבת מול סרטונים או גלריה ולהנות כמו במוזיאון. גם העובדה שזה דורש מיומנות מוצאת חן בעיני, אני אוהבת לראות קושר בפעולה, את הריכוז שלו, את תשומת הלב, את התהליך. באופן כללי אני מאד אוהבת לראות אומן מבצע את האומנות שלו. ואני אוהבת את התחושה שאני משמשת כחומר גלם ביצירה וגם תוך כדי רואה אותה מתהווה. כמה שאני מתגעגעת לזה... (למען הסר ספק - זה שיתוף, לא הזמנה). |
|
|
--Nir--
|
לפני שנה •
4 באוג׳ 2022
אמנם עוד לא נקשרתי באמת ובצורה בדס"מית למעט פעם אחת ומזמן.
אבל אני מחפש: המסירה הזו של עצמך לרשותה. אתם מתחילים שווים את הריקוד, ומכריכה לכריכה ומלולאה ללולאה החופש שלי נמסר לידיה, ליטרלי לידיה. היא יודעת כמה מוגבל אהיה ואיך עוד לפני שאני מבין ומרגיש את זה. אין צורך במילים ריקות כשמשתמשים בחבלים. לצערי ברוב המקרים שבהם חוויתי שליטה דרך מילים זה רק הוריד לי ופשוט לא היה שם, ולעתים גם כיבה איזה ניצוץ שחשתי קודם לכן. ובכלל, נוח לי כשהתקשורת היא מילולית. אני לא מנסה לשלוט מלמטה אבל אני זה מגרש שאני מכיר ויודע לשחק בו טוב. בחבלים אין את זה. אנחנו סותמים. ועדיין אפשר להעביר דרכם תשוקה, משיכה, כעס, משמעת, ייסורים, כאב, החפצה והשפלה. יש המון אירוטיקה בדסמית בקרבה הזו של אדם שסובב סביבך ומתעסק לך בגוף לרצונו. במגע המרפרף ביניכם, בצמא שאין לך דרך פיזית אפילו לנסות למלא. ויש בזה המון יופי. אבל היופי הזה הוא ציור שלא אתה מצייר, אתה רק הגיליון שעליו הציירת מחליטה איך ומה להוציא לפועל. בקיצור(לא באמת בקיצור), חבלים זה סקסי ואירוטי ומלא צבעים וטעמים. וזה רק על סמך המעט צאד שחוויתי וראיתי. רעב לזה |
|
|