רומביקוסידודקהדרון בעולם של מעגלים מושלמים.

(מוקדש למיוחד שרק משיחה איתו הצלחתי לצאת מאיזור הנוחות)

הסנפה קלה, עדינה. הריח עדין, קצת זיעה נפלאה. אני מריח את הזין מהכיפה ועד בסיס הביצים, יורד קצת אל מתחת לביצים, הריח משתנה, הזיעה יותר חזקה וכובשת שם, אני מתמכר ותוקע את אפי. אני מזיין את האשכים עם האף שלי, הלשון בפנים ורק מסניף, עושה קולות הסנפה, נלחם בכל מולקולת ריח סוררת שמנסה לברוח מהנחיריים שלי. אני הולך טיפה קדימה, קצה אפי בין פלחי הישבן, הריח שם שונה אבל כובש באותה מידה. אני חוזר לזין (אל הישבן אחזור בפעם אחרת!) וממשיך להתמכר לריח. לאחר שאני מעביר ליקוק-שניים-חמישים וחמש, אני מתרכז שוב בריח. הרוק יוצר, יחד עם הזיעה והעור יוצרים ארומה משגעת לא מהעולם הזה, אני מלקק ומסניף, מסניף ומלקק ואני בעולם אחר של ריחות וטעמים, אני מתמכר לריח ויורד למטה אל הביצים הרטובות, הכבדות והמתנדנדות שחובטות בתיפופים עדינים על פניי, מסניף כל טיפת ריח משם אל תוכי, פנימי, אנוכי שם שייך לזין ללא פנים וללא גוף, רק זין יפה שמפיק ריח משכר, נחיריי מדוגדגים קצת על ידי השיערות ומוחי לא שם, לא בעולם הזה ובטח שלא בעולם הבא, הריח גובר וכובש, הזין עמוד בפי והרוק שלי מתמזג בהרמוניה מצויינת יחד עם כבודו שבפי, הריח רק גובר והרגע, גורלו להינצר לנצח נצחים כבריאת העולם המחודשת.

שימו לי גאג בפה ותנו לי להסניף זין, That's all I'm asking for.