מה נראה לך שאת עולה לאוטובוס, מתיישבת לידי על המושב האחורי, מניחה את רגלייך המושלמות על הכיסא הריק לפני, בזווית שאוכל לראות את כפות רגלייך היפיפיות עם הלק השחור, מידי פעם מזיזה אצבע שתיים, עושה את עצמך מתעלמת מקיומי או שקועה בטלפון שלך, מסיטה מבט לעברי מידי פעם ואני רואה חצי חיוך מבצבץ בין השפתיים שלך. כפות הרגליים שלך עייפות ואני רואה אגלי זיעה קטנים על פנייך, כנראה רצת כדי להגיע לאוטובוס הזה, התיישבת בהצהרה בומבסטית ביותר והנחת את כפות רגלייך בהתרסה, בידיעה שאבהה בהם, שיבהו, את מסתכלת עליי יא מנוולת שאת ומחייכת, כשהאוטובוס עוצר את מתרוממת, מסתובבת אליי כאשר עין אחת על בהונותייך והשנייה על עינייך ובאה לומר משהו, מחייכת חיוך צחור ויורדת מהאוטובוס ומשאירה אותי שם לבד. ללב שלי ייקח עוד 10 תחנות לפחות כדי לרדת לקצב שנחשב תקין ולא מדאיג.
״מקווה שנהנית״ + ציור של לב על דף קרוע. מתי הססקת להוציא דף?