הרצון שלי הוא אהבה. לאהוב בלי לפחד. בלי דאגה. בלי לחשוב על מען. לצחוק, בלי הצללים.
הדבר היחיד שעוצר אותו הוא אני. עם כל הקלילות שבדבר, לנתק אותו ישחרר את הבלון לאוויר. ואז לא יהיה.
קשה לדמיין את זה, את הכלום.
רציתי להגיד משהו אבל שכחתי.
מפליא אותי תמיד לראות אהבה אצל אחרים. איך כל כדור מוצא את הגומחה שלו. הקסם והקואורדינציה הנחוצים ליצירת חיים חדשים - כמה זה קשה וכמה זה קל. כמה זה בלתי מושג וכמה זה נגיש.
עצוב, למען האמת. כמו לראות את העולם מתוך אקווריום. אם הייתי בעולם אחר הייתי קוסם משוגע. ומה אני פה, שפוי? אדם שפוי שמנסה בכוח לברוח מהשפיות, ויודע שאין אדם שפוי כמו שאין עץ נטוע בעננים, כמו שאין ספירלה מרובעת.
מה הפחד, אם כן, אתם שואלים. אני לא יודע. אם הייתי יודע פחדן לא הייתי.
אני רק יודע שאני משתוקק להיעלם ולעשות קסם. ולא, זה בכלל לא מה שאתם חושבים. איך הייתם אמורים לדעת?
אבל אני מתגעגע לזה. ומשתוקק. כמו שראשן משתוקק למים.
להיות במקום בו לי יש משמעות.
מסתבר שאין מקומות כאלה.
ואני תוהה מה הסיג אותי אל הגומחה הזאת. הרי עכשיו אפשר להשתמש במילים שלי שאמרתי, רק שכאשר אמרתי, לא חשבתי שיש גם גומחות מהסוג הזה.
וזה אולי מה שיפה בחיים: אם אין לך שכל, אתה עלול לחשוב שלדברים יש משמעות,
וכל פין מוצא את החור שלו