פגשתי אדם שדיבר אליי מיד על אהבה, ומיד על אלוהים. הוא ביקש לשכנע אותי שאני אוהב אותו, שבוער בתוכי נזר הבריאה. וזה פלא. ואי אפשר שלא לאהוב.
ועל כן, שאני אביא לו קצת כסף.
הוא היה שייך למחנה אחר, מבין המחנות של הסוגים של האנשים. אבל למרות שהרגשתי שונות התחלתית ממנו, ככל שדיבר, מצאתי את עצמי מוצא רק נקודות דמיון.
הוא דיבר ודיבר. לא היה אכפת לו אם אני עונה או לא. ראיתי שיש לו הרבה מחשבות בראש והוא מתקשה להגיד אותן. וראיתי איך שהוא מנסה. אני יודע כמה זה קשה, כי גם לי יש מחשבות. וגם אני מתקשה. ומכיר את הקושי של לנסות. אז הנה, עוד קו של דמיון. אמרתי לעצמי שאתן לו את זה. לא את הכסף, אבל קצת להקשיב.
והאמת שהוא אמר דברים שגם אני הייתי יכול להגיד, כמעט. אותם תחומי עניין אזוטריים. וזה היה מפתיע, כי לא חשבתי שאחד כמוהו יכול להיות חנון כזה. אבל אולי אני סטראוטיפיסט. אולי אני מלא בדעות קדומות על אנשים. אני אפילו הופתעתי כשפתאום הוא החליט לשים מוזיקה, ושם מוזיקה לא שאנשים שומעים - אלא שאני שומע. זו היייתה מוזיקה שגם אני הייתי יכול לשים, וגם זה - הפתיע..
כמו כל האנשים הוא רצה מאוד כסף, והצלחה, ותהילה, ומה לא. אבל החיפוש שלו אחר מקום בחיים היה דומה לשלי, אותה אסטרטגיה. או לפחות, תוך שימוש באותם כלים. ולמרות שהיה אמור להתמקד בפן המעשי, הוא כל הזמן המשיך לגלוש ממנו ולדבר ולדבר על משמעות. תפיסה "ניסית" של החיים. מהמילה "נס". כי נקודת המוצא שלו הייתה הנס והפלא. קנאה בבריות פשוטות שלא נושאות את נטל הידיעה על קיומן שלהן. כמיהה לחיים פשוטים, לרוטינה. התנתקות מהעולם שנובעת מכאב -
כי העולם כיום נורא מדיי. והוא נורא מדיי גם לאנשים כמוהו.
עד כדי שהם מנתקים את עצמם מהחדשות.
אותם דברים שאני הייתי יכול לעשות, ואותם דפוסים, כמעט, אולי. אבל אני ציני. ציני במובן שמשהו בי כבר מזמן מת. ציני במובן שהחדשות לא עושות לי כלום, ואני כבר לא מבקש מאנשים כסף. או מחפש תהילה.
אין לי אגו. אני נקי מאגו. אני נקי מיומרה,
אבל אני מטפס על אנשים כאלה. אני מטפס בפאניקה כאילו נחרב העולם ודורך עליהם כדי לחרף נפש ולהעלות אותי מעל קו הטביעה, למצוא משהו בי שיהיה חשוב, שיהיה אחר, שיוכל להוריד ולהטביע נפשות אחרות מתחת לקו המים עד שלא יהיו בועות. נפשות קטנות.
אני הדבר הכי נורא בעולם. אני הבזיון של הבזויים. האדם הכי קטן ואגואיסטי שנוצר.
אני זבוב וחיידק לטאה, זוחל חסר חיים שאורב בביצה ואין לו כלום לעצמו חוץ מתנופת השרדותית ורעב, ורעב... המים יעצרו אותו יום אחד. הו, הם יעצרו.