אוננתי על הסרטון ההוא ששלחת לי לפני חצי שנה. את מבינה, זה לא משהו שאני אי פעם עושה. ויש הרבה סיבות למה. ערכים, כבוד עצמי, וכבוד אלייך, בין היתר.
ובכל זאת, אתמול בלילה הייתי די שביר. "הבחור לא איתנו," כמו שאומרים.
אפילו לא הצלחתי להרים את עצמי לנעול את הדלת.
נראה שכל דבר שעלה בראש רק גרם לי להרגיש יותר רע. אז עשיתי את הדבר היחיד שנותר לי לברוח אליו. חשבתי על גופים של בנות. ודמיינתי איך אני אטעם אותן. הפנטזיה שלי תמיד הייתה שאם יהיה לי כוח סודי, זה יהיה הכוח לבקש ממישהי ללקק לה את התחת, ושהיא תסכים. לקחת לחדר צידי איזה מזכירה שישבה עליו כל היום, או חיילת מהתחב"צ. ולטעום את מה שיש לה שם. לדעת לה את הסודות.
מה שגרם לי לגלול באינסטה על חברות של חברות ודברים כאלה. ועל כל אחת פינטזתי מה אני רוצה לטעום אם מותר לי רק דבר אחד. את הפה, את התחת. לאחרונה אני נוטה ללכת על הלשון. ותהיתי מתי בפעם האחרונה רציתי בכלל כוס. ואז נזכרתי בך ושתמיד כשאני חושב על כוס שבא לי, אני חושב על שלך.
וזה השלב שבו בדרך כלל אני אחתוך את הכל. כי כאן עובר הקו של להסתכל לעצמי אחר כך בעיניים. או להסתכל לך, לצורך העניין.
אבל לאחרונה היית קצת מגעילה אליי.
את פוסלת כל דבר שאני אומר. גורמת לי להרגיש מטומטם, ודי חסר ערך.
את באה אליי עם דמעות בגלל מה שקורה עם ההוא, וכשאני מנסה לעודד אותך, או להצחיק אותך, את עוצרת לי את המילים. את קוטעת. את אומרת לי שאני אומר את הדברים הכי גרועים בעולם. ואני אף פעם לא מצליח לעזור לך. ואז את מעבירה את הנושא.
ומדברת עליי.
ומתקשרת באמצע הלילה רק כדי לא להיות מסופקת ממה שיש לי להציע. ולנתק. ובגללך אני לא שם את הטלפון על שקט אף פעם.
אני חושב שפיתחתי סוג של טינה.
או משהו.
וכשחשבתי עלייך אתמול לא עצרתי את עצמי. חשבתי על הכוס שלך ודמיינתי שאני מלקק. ושאת מתענגת.
ניסיתי להיזכר בצליל של הקולות שלך מהפעם ההיא.
ופתחתי את ההיסטוריה שלנו בווטסאפ ומצאתי את היום שהתלוננת כמה שהציצי שלך גדול ונמאס לך מהמשקל ומגברים. ושלחת לי תמונה עם הבגדים החדשים. ואז אמרתי לך לצלם סרטון. ואז אמרתי לך שאת יכולה להכניס בזה יותר רוח חיים. וניסיתי להיות ידיד הומו ביום ההוא ואף פעם לא אוננתי על הגוף שלך.
אז אתמול בלילה אוננתי.
והציצי שאת שונאת?
גמרתי מהר.
אני מתלבט, אבל חושב שאולי כדאי שלא אספר לך