אני קורא לך כלבה גדולה כי את מזכירה לי כלבים מהסוג הזה שהם טיפה גדולים מדיי מכדי להיות "כלב". רגליים ארוכות מדיי. מידה כזאת של גישום, תחת עומד גבוה.
הניגוד הזה בין מישהי שהיא גבוהה יותר ממני, אבל מצד שני כזאת כוסית חלשה.
מגושמת, אבל זה מטריף בי משהו, לא יודע, אולי זה הרגשי נחיתות ואיזו פריקת עול... אני רוצה לתפוס אותך, נמוך ממך, ולתקוע אותך אגרסיבי. כי את גדולה, לא מגיעה לך את העדינות של נשים אחרות. זה כמעט כאילו מגיע לך יחס כמו כשגבר דופק גבר. לא שזו אשמתך שאת כזו. תביני, יחס מיני לא מתחלק על בסיס אשמה.
את קלילה, מתוקה כזאת, קצת מושארת בחוץ. עם צבע בשיער וקעקועים, וספרים ומריחואנה. ונותנת יותר מדיי בקלות. כאילו מישהי שהחברה גם ככה פלטה אותה, מה הטעם להחזיק אוויר של צניעות וסטנדרטים כשזה ברור שאת לא? לשלוח לך יד לתחתונים בא בקלות, ואת אולי אפילו לא יודע איזו מגננות את אמורה לשחק.
ועם הטמטום שלך... טמטום לא טמטום. בעיקר בדברים החשובים. בשוליים פתאום יש לך הברקות של משחק ויצירתיות שלא מובילים לכלום חוץ מתהום חשוכה, אבל חוסמים את הפתח באופן שטחי. אבל כל זה לא אכפת לי. זה רק גורם לי להרגיש בנוח. הרגשת שרירותיות, כשאני יודע שאני יכול לעשות לך כמעט כל מה שאני רוצה. ולך אין מושג מה אני יודע, רואה או מבין. וספק אם היית יודעת להסביר את הדברים האלה על עצמך. הדבר שאת כן יודעת הן המילים שאני אומר. לפעמים, מתוך הנוחות הזו, הזין שלי מדבר ואני חושף יותר מדיי מעצמי כשאני עמוק בתוכך ו... טוב, פורק עול.