(בדיוני)
כשאתה לבד אתה מפתח מושג של הצרכים שלך. בין אם זו אהבה או מין. יש לך זמן כשאתה מאונן, או סתם כשהפנטזיות קופצות ברגעים שהשראה פתאום נופלת, וגבך נרעד מחיזיון שמחליק לפתע - על איך זה לאהוב. איך זה להיות עם אישה... באהבה. מהמבטים שיתחלפו, לפלרטוט, למגע, לקשירה של הלב. אתה טווה סיפור, ולפעמים מתבל אותו בקשיים, ודרמות, והתפייסויות, ויחסים של כוח. תנועות כואבות והכנעה. היכרות ואינטימיות ואמון שנבנים כמו קסם. הבנה שלא צריכה מילים, תיאום מושלמים בין הבליטות שלך לשקעים שלה. כשאתה סוטה, האהבה שלכם מבוססת על סטיות, ואתם עושים דברים שיגרמו לאנשים רגילים להקריח. אתה נוגע בה,ושוכב איתה, ושוכב עליה, או נרדם איתה עליך...
שביבים של פנטזיות, ומושג שלאט מתגבש על איזה אישה אתה מחפש. כל הדברים שהיא צריכה להיות כדי להיות האחת שאתה רוצה.
ואת,
את לא תואמת לדמות הזאת שיצרתי אצלי בראש. את לא מתאימה למיניות שלי. המיניות שלי היא אמורפית, כמו תשומת הלב של זומר, קופצת מדבר לדבר. אגרסיבית ורכושנית ואלימה, ועדינה ומתוקה רגע אחרי זה. עוברת בן רגע מאהבה ומילים מתוקות עד מבוכה, להשפלה ורוע. ובורחת, ונסוגה. ומשחקת. וצוללת לתוך סטיות ובורחת מהן באותה נשימה. גופנית וגברית ומחפיצה, אינפנטילית לעיתים. וחסרת גבולות או סיפוק.
ואת הרבה יותר יציבה, וסטנדרטית, ולא מבינה למה אומרים ועושים את כל הדברים האלה עם מישהי שאמורים לאהוב. ואת רוצה לאהוב, ולהיות יחד. ואם כי את לא תמימה במורכבות שלך, את תמימה בצרכים שלך. והלב שלי נמס, כי הטעם שאת משאירה בי הרבה יותר מתוק מכל הצללים שאוכל להגות.
את כמו תרופה ורוח חיים שמלבלבת על פני מדבר.
אני רוצה להגיד אולי, שלא משנה מה רציתי, או חשבתי שאני רוצה, או דמיינתי שאני לא יכול בלי... את עולה על כל אלה ומפתיעה אותי כל פעם מחדש. אני לא ידעתי שהייתי צריך את כל הדברים שאת, עד שראיתי. ואני מסתכל ויש שם חשש שהדבר יתפוגג והכזב יעלה, כמו שעלה תמיד בעבר, ואראה שאת לא באמת מה שחשבתי שאת. אבל, באופן קצת לא אמיתי, אני אוהב כל דבר בך. לא ידעתי שאפשר לעורר בי רגשות כאלה של עדינות וחיבה, כמו קרחון שנמס. לא ידעתי שאני יכול לחייך כה הרבה, ככמות החיוכים שאני צריך להצניע כדי לא להיראות כמו אידיוט גמור לידך.
באתי לומר שיש את הדבר שהאחד האומלל חשב שייחל לו, ואז יש את הדבר האחר. והאחרות הזאת ממלאת אותי קסם ומטמטמת אותי עד בלי קץ.