אני רק בעונה הראשונה ולא יודע לאיזה כיוון הסדרה תלך מכאן. אבל עד כאן, הכל טוב. אמרו לי שזה טלוויזיה איכותית אבל כמעט כמו פורנו, עם סצנות מזעזעות. ואותי קנו ב-"פ" של ה- "פורנו". כאמור, המחיר שלי לא גבוה.
אבל זה לא משהו לאונן עליו. כמו כל סדרת דרמה, אתה מושקע בדמויות ורואה בהן בני אדם, וזה בדרך כלל עומד בקונפליקט עם הסטייה לאונן על כל דבר. הרגשות מדכאים את הסטיינות הסוציופתית (שלי). ואתה תוהה על הבחירה לכלול כל כך הרבה סקס בסדרה, האם זה באמת הכרחי או ריאליסטי ("סקס כשפה פואטית?"). הדמויות שם מזדיינות כל הזמן, ובבתים צפופים כשיש מסביב ילדים ומשפחה וכולם רואים לכולם את הכל. ואיכשהו זה מזכיר לי יותר מדיי בתים שגם אני הייתי בהם, בשר ודם, ואז זה לא מחרמן בכלל. וכן, זה באמת קרינג'י ומוגזם לפעמים, ואמור לזעזע כי זה גם הקטע. אתה דוחף את זה לצופים בפנים.
והצופים אוהבים את זה. שדוחפים את זה להם בפנים. האמת שרוב האנשים רוצים שידחפו להם, וסדרה זו סביבה בטוחה לקבל את זה. אני אוהב לדחוף את האף, המציצנות הזאת. לראות לאנשים כשהם עם המכנסיים למטה בשירותים. או ערומים ביחד, רפויים אחרי מין, שוכבים במיטה או מתלבשים. האינטימיות הזאת מחרמנת אותי יותר מהמין עצמו. וכשאני רואה את זה בסדרה, זה מדגדג אבל לא מצית. כי, כאמור, דברים דומיננטיים יותר פועלים בי באותו זמן, אנושיים ומגובשים (כן בטח), שנמצאים בקונפליקט עם החרמנות השפלה. אבל זה יוצר אצלי עוררות ברקע ותסכול, וצורך לא ממומש.
להציץ לדמויות לחור של התחת. באופן פיגורטיבי או לא, מה יותר מרתק ומרגש מזה? לראות לאחרים או לחשוף בעצמך. איזו הרגשה של חופש אפשר להרגיש כשאתה מפשק את הלחיים... ההתאמה המקצועית המיטבית שלי הייתה להיות פרוקטולוג או שרמוטה. כמה חבל שהחיים לקחו אותי הרחק מזה. מזל שיש נטפליקס.