אני לפעמים מגיע לצפות בדיבייטים אינטלקטואליים.
ספציפית, הלכתי לאחרונה לדיון הזה על נושא מסוים. ואחת הנואמות הייתה סטודנטית אחת ש... כמו שסטודנטיות וסטודנטים נוהגים לעשות היום, במיוחד באוניברסיטאות המובילות בעולם... אמרה ואמרה מהר כל כך הרבה משפטים ואמירות, שהן - כמו המם הזה של החד-קרן שמקיא קשת - לא היה אף טיעון מוצק או מבנה מאחורי הדברים שלה. פשוט פוצצה באמירות חסרות תוכן וכל זה כדי להצדיק את הצד שעושה דברים רעים מאוד בעולם...
והיא הייתה כל כך מלאת חיים. ודיברה עם חיוך, בקול חזק כזה שהראה שהיא נהנית מעצמה, ומהעיניים עליה, ומהמעמד, ומהנונסנס שהיא אומרת. ולרגע, זה הכניס אותי לכזה דיכאון - אלה האנשים שמובילים את העולם. אנשים שמעניין אותם התחת של עצמם יותר מיושרה, הוגנות או עתיד העולם. שמתחככים עם מנהיגי מדינות ומנכ"לים. והם נהנים מכל רגע כשהם זוללים מלגות ומשרות מומצאות ומנווטים לכיוון תפקיד פוליטי כזה או אחר בו הם ישלטו באנשים אחרים ויהפכו את כל מה שרע בעולם לסלט מילים שהאדם הפשוט לא יכול להבין ואין לו את הסיבולת האינטלקטואלית לעקוב אחרי, אז הוא פשוט מרים ידיים ומוותר, ומותיר לאנשים מהסוג הזה לקחת ממנו כל מה שאפשר לקחת.
אפשר להגיד שלנו יש את המנה שלנו עם ביבי ושות'. אבל ביבי הוא שזיף מצומק שיתפגר עוד שנה שנתיים, וגם ככה, עברנו אליו דה-סנסיטיזציה. ומצטער, ישראל בסופו של דבר לא חשובה מבחינת מה שקורה בעולם. לראות את זה באנשים הצעירים, אלה שיגיעו לעמדות המובילות, ולראות אותם ככה, זה... מדכא בצורה אחרת. כי זה הכחדה לא של ההווה, אלא של העתיד. יש בזה משהו הרבה יותר עצוב.
אבל אם נחזור לפואנטה שלשמה התכנסנו, מה שרציתי להגיד זה, שאחרי דקה של דיכאון, סוג של... נשברתי והתחרמנתי.
היו איזה שתי נקודות שהיא כל כך נהנתה מעצמה שהיא התפרצה בצחקוק כזה, משהו ילדותי ומתוק. והיא פנתה לכל הפאנליסטים האחרים באופן אישי, עם אמוציה, בהתעקשות כזאת ששוברת את הניכור והפורמליות ומחייבות אותם להיענות לשיח שהוא אישי ואינטימי למרות שזה על במה - מהלך שהוא מצד אחד אגרסיבי ופולשני מצידה, ומצד שני מקסים. ותוך כדי זה, היא הכניסה להם איזה אמירה או שתיים מתחת לחגורה. ופשוט ראו עליה איך שהיא מתלהבת מזה, שזה היה מהול בגוון תמים, כמעט נאיבי.
והשכנוע העצמי והביטחון בו אמרה את השטויות הכי הזויות, הכוונה בה השפתיים שלה זזו...
מזל שישבתי, אחרת הייתי נופל מול הרגליים שלה. הייתי מוותר על כל הערכים והמוסר שבעולם בשביל שהיא תפנה את תשומת הלב הזאת אליי. מי יודע. אולי כמו שנהנתה כל כך מעצמה ומהשטויות הנוראיות, היא הייתה נהנית לראות גבר מסכן וחסר אונים קורס, שבוי ואבוד ומתחזק בכל שביב של מידה, את הדלוזיה הנרקסיסטית שלה.