אמא שלי לימדה אותי תמיד להגיד את האמת, ותמיד אמרתי. גם כשזה עלה לי - וקשה מאוד. אנשים לא מבינים לפעמים כמה אני ספר פתוח. כי הם עצמם, תמיד שקרים, תככים ומזימות. תמיד חיוך צבוע וסכין בגב. לא מסוגלים להעלות על דעתם שיש אנשים שהם לא ככה, ומה שהם אומרים זה פשוט מה שזה. זה כמו לראות פתאום גליץ' במציאות, ואז להתנער ולהמשיך הלאה. לראות חייזר בטוקסידו באור יום בתוך קהל. לא. זה לא מה שראינו עכשיו. זה סתם היה... משהו. אז מה בא לי לאכול עכשיו?
במשך הרבה שנים, כאמור, זה פגע בי. להיות חשוף זה לא דבר שאתה רוצה לעשות בעולם שהוא דוקרני ושופט אותך. האיברים הפנימיים שלך הם לא דבר שאתה יכול להרשות לעצמך להניח בידיים של הזולת ולא לצאת חבול ומזוהם ושבור.
אם יש משהו שאני מאחל לעצמי, בעולם הבא, זה לדעת לשקר. לדעת לשחק את המשחק. התאהבתי עד אמת במישהי והיא אמרה לי שהיא בחיים לא תצא עם מישהו שהוא 1, 2, 3. ואז היא יצאה עם שלושה גברים ברצף (שנמשך כמה שנים, אז מה) שהיו 1, ואז 2, ואז 3. וכאילו, אני בעצמי 1 + 2 + 3. והיא מתקשרת אליי להתלונן עכשיו, על השלישי. היא לא יודעת אם היא רוצה להיכנס עמוק או אם לא. לקשר. ולמה בנים תמיד ככה ולמה בנים אף פעם לא 1 + 2 + 3. ואני שומע איזה מניפולציות היא עושה לו והוא עושה לה. ואני חושב לעצמי - באמת? על זה בחורות נופלות?
והרגישות והחדות שבהן, עוד. האלה שהן הכי חכמות. בנות שיודעות (לכאורה או על אמת) בדיוק למה כל אחד מתכוון ומה עובר לכל אחד בראש. ובכל זאת, הן נופלות לזה. רק בגלל שמישהו מפעיל להן את הרגשות, ומה לעשות, רגשות זה נקודת התורפה שלהן.
אני חושב שאני יודע איך להפעיל לה את כל הרגשות. לאחת הזאת, שאני מכיר היטב. וגם לאחרות. אני יכול ללמוד. אני יכול לעשות את זה מתוך שיטתיות, תכנון ומשמעת. לא כמו הדוב מחמד שהיא יוצאת איתו, שיש לו רק טריק אחד בשרוול והוא עושה אותו על אינסטינקט. בלי להבין. בלי ללמוד. בלי מודעות.
אבל אלה טריטוריות שאף פעם לא חתרתי אליהן. זה עושה לי בחילה.
מניפולציות עושות לי בחילה.
הטעות הכי גדולה של אנשים, בגלל שאני טוב-לב כזה, היא לחשוב שאני לא מבין מה הם עושים. הם לא מבחינים איך על הפרצוף שלי, הגבה עולה טיפה למעלה כשהם ממשיכים לנסות למכור לי בולשיט. ומשהו בי נהיה עצוב. לראות את אותו סיפור חוזר על עצמו. את אותו איש מכירות עם אותו תסריט שחוק.
כשאנשים כנים אני מרגיש בנוח לידם. אני מזהה את ומעריך את זה. גם אם לא בהכרח יהיה לנו על מה לדבר.
ולפעמים יש אנשים שהם מבלבלים ואני באמת לא יודע מה האג'נדה. הקטע אצלי, כשאני נתקל במשהו חדש, אני באמת מבולבל. הקליטה שלי איטית. זה גורם לי חוסר שקט, וחשדנות, לא להבין. ורק אחרי זמן, ההבנה נופלת עליי, בלי קשר וברטורספקציה.
אז כשאני מזהה על עצמי, מה אני עושה, מה אני מעביר לאנשים אחרים - אני מגיב מאוד קשה. כלפי עצמי. הקטע לגבי מניפולציות, זה שלרוב הן באות לא מתוך כוונה מודעת, אלא מתוך אינסטינקט. באות ספונטנית וגם אנחנו לא שמים לב שאנחנו עושים אותן.
אני נרתע מזה ועוצר את עצמי. פוחד לפגוע. כל אחד יכול להקסים אנשים גם בלי להתכוון לכך, פשוט צריך שהכוכבים יסתדרו כדי שהוא ירגיש רגש מסוים שסוחף את אלה שסביבו ויהיה ב- flow, ואז אנשים נופלים על זה. קרה לי שהקסמתי אנשים שלא הייתי אמור להקסים, ועצרתי כשהבנתי את זה. אש שהבנתי שצריך לכבות.
אמרו לי גם לא פעם שמה שאני עושה זה לא נכון. שאנחנו חיים בשביל לעשות טעויות ולחוות אותן. ושכנעו אותי ללכת נגד האינטואיציה הפנימית שלי.
בפעמים הבודדות האלה תמיד פגעתי באחרים.
כמו הפעם ההיא שיצאתי עם מישהי לדייט למרות שידעתי שאני לא מעוניין בה, וכשאגיד לה את זה היא תישבר. ישבנו פה וישבנו שם, ואז עלינו אליה לדירה והיא סיפרה על החוויות שלה עם גברים ודייטים וכל הפצעים, ודברים כואבים שהיא עברה, ואיך מתייחסים אליה. וכל מילה חיזקה את האינטואיציה שהייתה לי כבר אחרי כמה הודעות באפליקציה. אולי הייתי צריך לעשות לה נאום על איך לשים גבולות לגברים, ולאנשים בכלל. זה קצת עמד לי על קצה הלשון, אבל ידעתי שזה ממש לא התפקיד שלי בסיטואציה. וגם, שהיא לא נמצאת במקום להבין. אז פשוט היה לי עצוב לשמוע.
סיפרה על שותף לדירה שהיה פולש לה לפרטיות באופן קבוע. היא סיפרה שאם היא מעלה גברים לדירה בדייט, הם תמיד מנסים לקחת את זה למקום מיני. והיא לא סיפרה את זה בקטע טוב. היא אמרה לי שהיא שמחה שאני לא. ואני אמרתי שאני יודע.
היא לא ידעה שהתנהגתי במודע כדי שהיא תרגיש בנוח. ואם הייתי אדם אחר, הייתי יכול לשחק לה על הרגשות והכוח רצון ולשכב איתה באותו ערב.
במקום זה, הייתי ג'נטלמן וגרמתי לה להרגיש בטוחה ורצויה ומוכלת, ואף גבר לא ראה אותה והקשיב לה ככה. למחרת היא רצתה דייט שני ואמרתי לה שזה לא יעבוד. ומההודעה האחת שהיא שלחה לפני שחסמה אותי, אני רק קיוויתי שלא הכנסתי אותה לאיזו אפיזודה.
והרגשתי רע.
בגלל זה אני נוטה להימנע ממניפולציות. גם להיות קשוב ונחמד זו מניפולציה, אם זה משפיע על אדם אחר באופן שיגרום לו כאב בעתיד. או אם אני מפעיל אותו בלא ידיעתו. או אם אני לא כנה לגבי הרצונות והדעות שלי.
אני לא חושב שיש הרבה אנשים שפועלים מהסטנדרטים האלה. לחשוב קדימה על ההשלכות של מעשים, לא מתוך תועלת אישית, אלא מתוך הרתיעה מלהיות לא כנה או לפגוע.
ולעצור את עצמך לפני שאתה עושה עוד טעויות. ככל שהמודעות שלי התפתחה במשך השנים, נהייתי יותר ויותר ברמה שכשאנשים שומעים את החישובים שיש לי בראש וכל הצעדים קדימה, הם חושבים שאני פסיכי.
אולי זה פסיכי להיות כזה. למעשה, אני יכול לדווח באופן חד משמעי שזה פסיכי.
אבל אני לא חושב שאני מסוגל להשתנות.
מה שאני מאחל לעצמי, בעולם הבא, זה לשקר בלי לדפוק חשבון. לקחת מה שאני רוצה ולהמשיך הלאה. לא להרגיש רע בגלל אף סיבה שהיא. בגלל אף אדם שהוא.
לא להתבייש, לא להצטער, לא להרגיש כלום. להיות בזוי בלי יכולת להבין מה המילה הזאת אומרת.
כמו כולם פה.