יומני היקר,

הנפש נוהה לעוף לפעמים בערוצים של אושר דק אליהם מתנקז השמיים לפני בוא העול

של לילה, גשמי ומוחש.

לוחש כמו אבנים דקות, חם ודורש אהבה. השמיים,

הלב נפתח אליהם כמו נס.

לפעמים העולם הוא גם טוב. אבל רחוק,

רחוק ומעבר לפער -

העולמי, האישי, הקולטרלי או קונבנציונלי

נשק לא מפורש

גדל ומתפתח ורוצה לעבור

דורש כמו כף של חתול ששורט את העננים

נשק -

דורש אהבה

והנפש נוהה לעוף בשמים אל המקום שם להתנדף,

להתנדף וחופש -

וחופש והתרת צלקות.

והתרת צלקות ושיבוש קנה המידה. ושיבוש,

וגמילה על פעולה. ומילוי המצפון בחטאים כמו כף דבש נדיבה

ומילוי הגוף בעונג ורגיעה שלאחר קידוש - או בקשה -

לפעמים השיבוש, של קנה המידה,

נוהה לשם.

ומי את אם לא הוא, הנוהה... הנוהה לפני ולאחָר