יומני היקר,

בעוד מעט מאוד זמן, אם ימשיך מצבי כמדומיין,

הבטחתי לעצמי את העונג המתוק שבחיפוש אחר מגדל רחוק,

וכשאטפס אל הפסגה, אסיים את החגיגה,

ואזרוק את עצמי, ואראה לכל מי

שרצה לדעת מה זה להיות מרוסק -

לחשוב שאפילו אתמול, נראה שהנני יכול,

להחזיק ביד את זו שתרצה לקרב את פניה אל צילו של זה,

אך אין לאמת בעיה לנפץ את האשליה,

וללא מגע בליבי פגע הסכין שהגיע לקרוע -

ולהוריד אל האבדון אדם ללא אל או אדון,

הו אלוהים, אם אותי ביקשת, למה כך נטשת

אותי בשעה שרוחי נקרעה?

לבד עבדך - אין זו בדיחה.

(השיר לא שלי. התרגום כן. המילים קפצו לי לראש כשחשבתי פתאום איך פעם היה מותר להגיד בשיר פופולרי את מה שהיום בחיים לא יעזו להגיד אפילו לא תחת אנונימיות.)