פתחתי עבורה את הדלת וחשבתי בראשי להתבדח: "הרי לך, נסיכה."
רציתי לצייר עבורה שובל של פרחים בדמיון המשותף, לדמיין נברשות מצלצלות,
רציתי שהן ינצצו במיליון השתקפויות בעיניה.
היא הסתכלה סביב ולא הבינה על מה אני שח. באמת שהיא לא ראתה.
נזכרתי איך את היית מנפישה את החדר במיליון אביזרים בן רגע. רק רמזתי,
והזיק בעיניים שלך היה מדליק את כל האורות. וברגע היית נסיכה
מסתורית ורחוקה של המזרח, שגרמה ללב שלי מיד
לגמוע את דרך המשי
להקיף את העולם מהר יותר מואסקו דה גאמה.
הייתי מביא לך ארזים מן הלבנון, ודבש ממלכות שבא,
ובדים סגולים מצור ומצידון,
ושיירות ארוכות ארוכות של ענבר וארגמן מקרתגו;
הייתי מושך אותך בדבש ההוא ומלקק, כמו נער שלומד את האותיות
של עשרת המצוות. וגם של המצווה האחת הקרדינלית:
"ואהבת אישה ועשית לה משכן והפכת את העולם להביאו לה מכל קצוות תבל,
והגית בה ודרשת בה ואהבת בה בביתה שבנית כל ימות חייך עד תפול השמש מכידון החוד."