אני והחיה שבי

"את יפה" אומר לך, כשתלבשי את האוטפיט של הילדה הטובה בשביל לזכות בעוד חיוך זדוני כשאראה אותך, אולי גם בשביל עוד חצי ס"מ של זיקפה שתיענעץ בך ממש עוד שניה.

זה יאמר גם כשתרדי על הברכיים בזמן שאשב על על הכורסה הנוחה עם בגדים, שלוף רק במקום הנכון,  ואנתח את המבט המתחנן שלך להיחנק ולשפד את עצמך עלי ובשבילי.

את תהיי יפה כי למרות שאחרי מספר דקות האיפור ימרח על הפנים שלך שנצמדות לי לחזה ולכמויות הרוק שנזלו ממך כשנחנקת עלי.את תהיי כל כך יפה גם שאסתור לך תוך כדי על חוסר דיוקים ואסחב אותך למיטה בצמה שסידרת לכבודי ואסדר אותך עם הראש אחורה. כמובן שאוכל לחדור אליך מעט יותר מדויק, עד קולות החנק והמאמץ, כמו שאני אוהב.

את תהיי כל כך יפה גם שתבכי רק כי אגע לך בשדים החבויים, אתן-לא אתן לך לשחק איתם, אבל עצם החשיפה תגרום לך לבכות כמו שמזמן לא בכית.

את תהיי כל כך, כל כך יפה, כשאחבק אותך ואנגב לך את הדמעות ואזכיר לך, שוב, שאיתי את תמיד יפה, גם כשהשדים שלך יוצאים ללא שליטה 

כנראה, כשהחיים מזמנים לך סיטואציות ממש הזויות ובלתי אפשריות,  אתה מבין שמישהו כנראה למעלה מנסה לבדוק אותך.

מסר לעצמי: תהיה חזק

"A diamond is a chunk of coal that did well under pressure". Robert Jordan 

מישהו שתמיד בסוף בנה את עצמו משברים

אם אין לנשלטת את האינטליגנציה הרגשית המינימלית להבדיל בין הנחמדות והלב שלי ליכולת שלי לשלוט בכל נים בגוף ובמחשבות, היא לעולם לא תתאים לי ואני לא לה.

פעם זה הציק לי, היום זה חלק אינטגרלי מהתהליך.

ריק פיטינו היה מאמן NBA אגדי שעקבתי אחריו בילדותי.

הוא התחיל במכללות בקבוצה האחרונה בליגה. מאמן סוג זין, כבייכול. כי בסוף השנה הקבוצה שלו לא רק קפצה מתחתית הטבלה וזכתה באליפות, אלא שהיום מהשחקנים שלו שאף אחד לא הכיר, הפכו בין לילה לשחקנים המובילים של כל הליגה.

ככה רבו עליו קבוצות נכשלות והוא בתמורה היה מעיף אותם כמו קוסם לקטוף אליפות בסוף העונה 

מהר מאוד הגיע ל NBA, ובשלב מסוים כתב ספר מרתק שסקר אחרי התכונות של השחקנים הכי פייטרים וכשרוניים שיש בליגה הטובה בעולם.

היו שם הרבה נקודות ששיננתי בתור ילד, אבל אחד מהם מלווה אותי עד היום, כמעט בכל יום, ובמיוחד לאחרונה. להיות ראוי.

זה לא משנה אם השגתי את מה שרציתי או לא, השאלה אם הייתי ראוי לזה. והתשובה היא כן. כי אם הייתי משיג את מה שרציתי, ולא באמת הייתי ראוי לכבוש אותו, הלב לא היה שלם והניצחון לא היה מתוק. ואם לא השגתי את מה שרציתי, ולא הייתי מרגיש ראוי, היה לי הרבה יותר קל להתמודד, כי בתכלס, לא הגיע לי.

השילוב הכי קטלני וכואב זה להיות ראוי ולא להצליח. לאנשים מצליחנים זו התמודדות קשה. 

לא הרבה יודעים, אבל שם בדיוק מתחילה העבודה הקשה. להיכשל שוב ושוב, למרות שאתה ראוי. לפתח שרירים מברזל, יכולת לקום ולעמוד על הרגליים, כי אנשים מצליחנים, בסוף לא רק ראויים, אלא גם בסוף... מצליחים.

בפרספקטיבה רחבה בסוף אני כאן כי יש לי שדים, מיוחדים, מדהימים, מוזרים. שלם איתם אחד אחד.

ואין כאן שום קשר מדהים שנוצר שלא ראיתי שהכיל את השילוב של מקום לפרוק את השדים ובמקביל גם את הלב. 

כשהשילוב לא קיים, או חזק מספיק, הקשר נידון לכישלון. למדתי לזהות מתי זה יקרה ומתי זה נידון לכישלון.

הסתבר לי לאחרונה שהלב מוכן, השדים כבר חסרי סבלנות, אבל אצבע נחושה סותמת כל סדק בסכר שנראה שבקושי עומד בלחץ. הסתבר גם, שיש לי גם אצבע נוספת, לעזור לסתום סכר דומה, לא שלי, וביחד, בסוף לשחרר.

בסוף זה יקרה, הלב יפתח והמבטים יפגשו בדיוק מירבי.

לכוס שלך הגדולה שלך אמזוג את כל השדים שלי, ואת תמזגי לשלי את שלך.

הכוסות גדולות,  אולי לא יכילו הכל בהתחלה, אבל המבטים והצמא יגברו ממש בכל לגימה, נמלא שוב את הכוס ושוב, עד לרוויה.

כשהמשתה יגמר, ננוח מעט, אבל השדים יתרוצצו ויבקשו שוב, שניקח, עוד ועוד לגימה.