אני והחיה שבי

כזה. כולל הפרצוף בסוף.

שאלון אולימפיאדה פריז 2024

1.רואים?
2. מה ענפי ספורט שאתם אוהבים במיוחד?
3. מה ענף הספורט עם המתמודדים הכי סקסיים?
4. האם שיחקתם מקצועי איזשהו סוג של ספורט? אם כן מה הוא?

שאלת בונוס ליצירתיים שביניכם:

5. תמציאו ענף ספורט שמבוסס על אקט מיני כלשהו.

קדימה

נע בין המון מודים לאחרונה. מיניים ולא מיניים.

מתמקד בזה. כי זה עושה לי נעים ...

גיליתי המון דברים בתקופה האחרונה. עלי, על העולם.

אבל בעיקר הצלחתי למצוא את הדרך שלי לגלות את הדברים היפים יותר. הצלחתי להיות אני. אבל ממש אני. לא על יד, לא בערך, בלי מסיכה או שאריות ממנה. פשוט להיות. ומי שאני.

אז חוויתי. המון. וצחקתי, וגם טעיתי, גם בכיתי וגם הצלחתי. בגדול.

וכן, זה לשון עבר. וזה קשה. אבל גם פה בוחר להיות פשוט. ופשוט להיות אני.

היא תחכה על ארבע עם כיסוי עיניים ותתנשם בכבידות בזמן שאלווה אותך לתוך החדר. 

אנחנו ניגע בה ונתחיל לשחק איתה ביחד. את תחזיקי אותה חזק בזמן שאפליק לה עם ידיים חשופות.  הישבן שלך אולי גם יענטז ויחטוף תוך כדי אם תעשי עבודה טובה.

כשהישבנים יחליפו מספיק צבעים לטעמי, אשכיב אותה על המיטה ונטעם את מה שהספיק להתבשל לה בין הרגליים. 

בזמן שהרגליים מפוסקות  והמבט שלי יסמן לך לטעום את מה שניגר ממנה ולחפור בתוכה עם אצבעות. את תצייתי ותתחילי ללקק את כולה מבחוץ ומבפנים ולזיין אותה עם האצבעות.

היא תרגיש את הלשון שלך בוחנת את השפתיים שבין הרגלים שלה אבל גם את הפנים שלך שפתאום יזוזו קדימה ואחורה כי אחדור אליך בזמן שאת מענגת אותה.

היא תסתכל לי בעיניים כשתבין שחדרתי יאני מזיין אותך, בפעם הראשונה ממלא מישהי אחרת מולה והגניחות שלך ירעידו לה עוד את הכוס. אולי זה יגרום לקטנה פתאום לגמור.

אתפוס לך בשיער ביד אחת, ביד השניה אפליק לך על הישבן האדום, ואצמיד אותך חזק יותר לבין הרגליים שלה עד שהמיצים שלה ימרחו על כל הפנים שלך.

אצא ממך ותבקשי לחכות על ארבע ולהמשיך לאכול לה את הכוס. אפסק לך את הישבן, החור הקטן יתגלה וכך גם החיוך שלי בזמן שאמלא את כולו ביריקה ואכוון את עצמי אליך... 

...ההמשך יבוא...

למדתי לחיות את הרגע, וברגעים שאני חווה יש הרבה תמונות שאני מצליח לראות מבעד לעדשות העיניים שלי שלא מפסיקות להנציח כל רגע. כל רגע ראוי להנצחה.

בתמונה אחת תפסתי את החיוך המיוחד המתרגש שלה כשהיא ראתה אותי אחרי מספר ימים שלא התראינו. 

בתמונה אחרת היא נשמה עמוק, עצמה עיניים, כשהידיים שלי מותחות את השדיים שלה מולי, רק בשביל שהפטמות יזדקרו אפילו עוד לקראת הנשיכה שלי.

ואז, כשאחזתי בשיער הבהיר שלה עם אצבעות המוקה שלי, הקונטרסט היה כל כך יפה, שהמשכתי להביט ולחייך,  עוד כמה שניות,  בשיער שלה שזולג לי בין האצבעות. איזה תמונה מהממת.

ואז היה לי רגע של בלבול קל, ביני לבין הגרידיות שבי. היה מאתגר לבחור בין היד הגדולה שלי שמפסקת עוד את הרגליים שלה, היד השניה שמכוון את הזין שלי לתוכה, או את המבט המסופק בשניה המדויקת שננעצתי לתוכה עד הסוף. בעצם, צילמתי את הכל.

לשבריר שניה, היה עוד מבט שלה שלא וויתרתי והנצחתי בתמונה. כשהפכתי את ה"אתה מזיין אותי" ל"טוחן" ו"מפמפם" בכמה שאלות, המבט שלה היה אחר, הסוטה שלה יצאה החוצה וביקשה עוד, לא התנצלה. זה היה מבט ששווה עוד תמונה.

גם כשהיא בלעה אותי בפעם הראשונה ביחד עם הגבול שלה, המבט המרצה שלה אמר הכל, הוא היה מדויק לי כל כך שאני בטוח שגם המבט שלי, היה שווה תמונה, כי הייתי כל כך מרוצה, כי היא הייתה, כל כך ראויה.

אבל את התמונה האחרונה לא אשכח. שהיא מלוכלכת ומטונפת ממני, מהסטיות שלה ושלי, ועומדת להיפרד לשלום, כשתחושת געגוע כבר מציפה אותי ואותי מבפנים.  אמרתי בלב, והיא בטוח שמעה, "בקרוב גורה קטנה שלי, בקרוב, נצלם עוד הרבה תמונות ביחד..."

כשאני ממש רוצה להשיג משהו נדיר, האינסטינקטים שלי מתחדדים.

כשאראה מולי פחד, אהפוך אותו להתרגשות.

המעמקים מפחידים? הם מפחידים, אבל תראי איזה דגים נדירים יש במצולות, שלא רואים בשום מקום אחר.

וכשיציבו לי חומה גבוהה בלתי עבירה? אשבור אותה ואבנה ממנה מדרגות כדי לטפס גבוה יותר.