אני והחיה שבי

במקום הכי חשוף שלך,

שם לחדור עמוק לרגשות

שם אבעל בזהירות את הפחדים

שם אנעץ את כולי, חזק בלב

להרעיד שם, ובכל מקום, את הפרפרים הרדומים

ואז ההבנה נופלת,

ששם את בעצם, שלי.

הושמד

כמה דברים פותר בעזרת in your face, בכבוד תמיד, כשהכוונה האמיתית שלי הופכת למילים ומעשים. בלי מסיכות ומשחקים מטומטמים.

אז מה לא יאמן? שבעבר הרחוק הייתי הפוך מזה.

ושבהווה אני עדיין מהלך בין אנשים שהקשר בין הכוונות האמיתיות למילים ולמעשים שלהם נמצא בתאם הפוך לחלוטין.

מרתק להיות אני בתקופה הזאת...

השמים קדרו והירח צלל לאופק

הכל חשך, יש עננים? אין עננים?

הכל שחור, מה שבטוח שאין כבר כוכבים ועלטה מוחלטת אופפת הכל 

כשהבנתי שלפנות ימינה, שמאלה, להמשיך ישר עדיין משאיר אותי בחושך, התעקשתי לדמיין נקודה קטנה בשמים. עוד מבט, ועוד אחד, אלפי מבטים. אני לא אתייאש. הצוואר מתוח והעיניים מחפשות נקודת אור. ופתאום נקודה קטנה מאירה בשמים.

בהיתי והתקרבתי אליה, תוהה אם זה מציאות או דמיון שיצרתי אבל הכוכב ממשיך להאיר וגם לנצנץ. קורץ לי, במן גיחוך קל, שהיה בעצם כל הזמן פה, גם כשחשבתי שהשמיים קודרים.

אין לי מושג אם הכוכב שרק עכשיו ראיתי ימשיך להאיר לי, אבל הוא כבר גרם לי לחייך, לגאווה חזקה כי שוב לא וויתרתי לעצמי, וסימן לי שהשמיים בכלל לא כאלה קודרים.

אני ב 200 קמ"ש 

חזרתי ל3 אימונים בשבוע, הורדתי 17 ק"ג, התחטבתי, אוכל בריא כבר 13 חודשים.

קידום בעבודה, שלושה תהליכי mentorship שהעברתי שהוגדרו כהצלחה. העלאה משמעותית במשכורת. סגרתי עסקה שרבים יכולים רק לחלום עליה ואני נקרא להשתתף באינספור פאנלים כדי לחלוק טיפים שאחרים יוכלו להצליח גם.

חזרתי לתחביבים ישנים, מצליח לצאת, לבלות עם המשפחה. הכל דבש.

למרות שעדיין התיאבון גדול, אני יכול קצת להוריד הילוך.  זו כבר השנה הכי מוצלחת שלי מזה 2 עשורים.

יש עוד דבר אחד משמעותי שאשיג בזמן המתאים. עוד לא השגתי, אבל כמו כל דבר שסימנתי כמטרה, רק שאלה של זמן את שאמצא את ההר שארצה לטפס ולכבוש אותו. ואז אסמן את הנתיב לפסגה, אנעץ את העיניים למעלה ואכבוש אותו 

לא יהיה הבדל בין הרצון שיהיה לי להוריד אותה למטה ולפסק לה לכל החורים, לבין הרצון שיהיה לי לפסק לה את הידיים ולצלול לחיבוק חזק וארוך רק כי היא קסם ובנאדם נדיר שאני רוצה קרוב אלי.

או בין הרצון שלי לחפור בשדים הכי מטונפים שלה לבין הרצון שלי לחפור עם כל איבר שלי בכל אחד מהחורים המטונפים שלה

או הרצון שלה להכיל את חוויות היום שלי, לבין הרצון שיהיה לה להכיל את מה שיצא ממי לתוכך.

יש אבל אין באמת הבדל.