אני והחיה שבי

לכל דבר יש משמעות. לכל חוויה, לכל פרק.

וזה קשה תמיד להבין אותה במיוחד כשמה שבא לך זה לומר לעצמך "וואלה איזה אידיוט יצאתי". אבל כבר למדתי שלא תמיד המשמעות ברורה בהתחלה, והפסקתי לברך את עצמי במילים חסרות משמעות. את כמויות החול והאבק ניקיתי לאט לאט וככה חשפתי מראה שדרכה ראיתי את עצמי בבירור, ואת המשמעות שהייתי צריך ללמוד, על עצמי. וככה בעצם יכולתי לסיים את הפרק ההוא.

ואז, כשהפרק הקודם נגמר, יכולתי להתחיל פרק חדש. חכם יותר ונחוש מתמיד, ואז, העברתי דף באסרטיביות. 

פרק חדש, הריח של הדף מעט שונה. הסצנה המתוארת אלפי קילומטרים מהסצנה בפרק הקודם ואני מיד שם לב שלמילים יש משמעות שונה, עמוקה יותר ולמרות שהגיבור אותו הגיבור, הכל שונה. משהו קורה פה.

אני רוצה להמשיך לקרוא, בשקיקה, כל אות ושורה ובעיקר בין השורות, במקומות שלא נאמרת אפילו מילה אחת. אין לי מושג איך העלילה תתגלגל, אבל כבר יודע שזה פרק שירתק אותי, מיוחד ומשמעותי יותר מהפרקים הקודמים. כזה שלא ארצה להפסיק לקרוא. כזה שאקח אותו איתי במחשבות שניה לפני השינה, לחלומות, ומיד כשאתעורר, ככה עד שאוכל להמשיך לקרוא בו עוד ועוד ועוד...