אני אף פעם לא מתקשר אליה ממספר מזוהה. פעם היא אמרה לי שכשיש לה טלפון והיא רואה על הצג את המילים: ״מספר חסוי״ הלב שלה מתחיל להאיץ פעימותיו, הפה שלה מתייבש והיא נדרכת, מקווה נואשות לשמוע את הקול שלי מהצד השני של הקו. כשהיא מבינה שזה לא אני, כך היא אומרת, היא מרגישה כמו עטיפה משומשת, ריקה וזרוקה לצד הדרך, ללא כל דורש. אבל היא לא יכולה אחרת. היא יודעת שלא משנה כמה מפחי נפש יהיו לה בדרך, כשהיא תשמע את הקול שלי מהצד השני של הקו - כל אותם מפחי נפש ייעלמו כלא היו. היא תרגיש כאילו גלי הקול שלי עושים את דרכם אליה דרך האפרכסת ועוטפים אותה בחוזקה וברכות והיא תרגיש שהיא מתבוננת על העולם דרך שיריון שקוף ובלתי חדיר, כך ששום דבר לא יכול לפגוע בה. זהו, עכשיו, לזמן קצר ולו לשבריר שנייה, היא מרגישה שהיא יכולה לו, לעולם הזה...
היא תמיד נשמעת חרישית, גם בהמון סואן. אני יכול לשמוע אותה בולעת את הרוק של עצמה מרוב התרגשות.
״זה אני״, אני יורה מהצד השני של הקו. ״אני יודעת״, היא משיבה חרישית, ״כל כך קיוויתי שזה תהיה אתה״.
״מי את?״ אני שואל. ״אני ברייה ללא שם. אין לי עבר לפניך, ואין לי עתיד בלעדיך, וההווה שלי הוא אתה״, היא השיבה. ולמרות שהיא אמרה את המשפט הזה עשרות פעמים בעבר, היא תמיד נשמעת כמו מישהי שמכירה בתוקף הצהרותיה כל פעם מחדש כשהיא אומרת אותן.
״במקום הקבוע, בעוד שעה, אל תאחרי״. ״כן אדוני״, היא עונה. אני מנתק את השיחה.
היא קמה מהעמדה שלה, ואורזת את עצמה מהר. זו כבר הפעם החמישית בחודש האחרון שהיא נעלמת ככה, בלי סיבה, באמצע יום עבודה. המחשבות מתחילות להתרוצץ אצלה בראש, מתנגשות בעצמן, וכל התנגשות כזו מייצרת פיצוץ קטן בתוך הראש שלה שממסך לה את היכולת לחבר שתי מחשבות לרצף לוגי אחד ושלם. היא מתיישבת חזרה, עוצמת את העיניים ונושמת נשימה עמוקה, חושבת עליי, עלינו, על מה שעומד לקרות בעוד שעה קלה, מחזירה לעצמה לאט לאט את השליטה על המחשבות שלה. ״אני שלו״ היא חושבת לעצמה, ״אני ברייה ללא שם. אין לי עבר לפניו, ואין לי עתיד בלעדיו, וההווה שלי זה הוא״. היא קמה בשנית, מניחה את התיק על כתפה ויוצאת את המשרד, ״אם יפטרו אותי״ היא חושבת לעצמה, ״זה לא באמת ישנה משהו״.
חמישים ושבע דקות בדיוק אחרי השיחה אני שומע דפיקה בדלת, כמעט מבוישת. זו היא...
אני מתרווח על הספה אוחז בידי את ״מרד הנפילים של איין ראנד.
אני לוקח לעצמי עוד מספר דקות לסיים את הפרק בזמן שהדממה אוחזת בצד השני של הדלת. באיבחה, אני סוגר את הספר וקורא לעבר הדלת ״פתוח״. כעבור שניות הדלת נפתחת והיא עומדת שם. עורה הלבן בוהק, חיוור, כמעט באופן לא טבעי. היא תמירה, ורזה, אך לא רזה מידי. שיערה ערמוני, חלק וארוך, עיניה תכולות - אוקיינוסים של עצב. היא לובשת שמלה קצרצרה פרחונית ונעלי בובה שחורות, קונטרסט מושלם לעורה הלבן.
״תיכנסי״, אני אומר. היא מצייתת ופוסעת שני צעדים קדימה, נכנסת לדירה ונעמדת. ״תסגרי את הדלת ובואי אליי״, אני אומר לה. היא סוגרת את הדלת ומתחילה לצעוד לכיווני. אני מרים את היד קלות והיא מיד נעצרת, בחדות כזו, משל היא עומדת על שפת תהום שנפערה בפתאומיות ביני ובינה. אני מצביע כלפי הרצפה ובלי מילים היא יורדת על ברכיה. אני מורה לה בידיי לזחול לכיווני והיא מצייתת. היא נעצרת לרגליי ובלי לדבר או להסס היא חולצת את נעליי ומסירה את גרביי. היא מלטפת קלות את כפות רגלי ומניחה אותן בעדינות על הרצפה, היא דומעת. אני אוחז בה בגרונה, אצבעותיי נלחצות על קנה הנשימה שלה, ואני מושך אותה אליי, מקרב את פי אל אוזנה ושואל אותה ברכות למה היא בוכה. היא מסובבת אליי את ראשה, עינינו נפגשות, אני מרגיש את הבל פיה מלטף את פניי. ״אני בוכה כי אני מאושרת, כי אני כבר לא יכולה לחכות, כי אני רוצה לרצות אותך, אני שלך. אני ברייה ללא שם, זוכר? אין לי עבר לפניך, אין לי עתיד בלעדיך, וההווה שלי הוא אתה״. היא מחתה את הדמעות וחייכה, לוטשת אליי את מבטה, מחכה לפקודה.
״בא לי לשתות״, הפטרתי לכיוונה...
״מה תרצה?״ היא שאלה.
״תביאי לי בירה. ולמען השם - תורידי את הבגדים אני רוצה לראות את כולך״. היא השילה מעלייה את הבגדים, בפתלתלות חושנית שכזו, כמו נחש שמשיל את עורו, השאירה את בגדיה היכן שהורידה אותם וצעדה למטבח. בזווית העין יכולתי לראות אותה רוכנת פנימה לתוך המקרר, ישבנה המושלם והאגסי מזדקר החוצה. היא השתהתה, כאילו בכוונה, יודעת שאני מסתכל בה. שפתי הכוס שלה הציצו מבין ירכיה, ורדרדות ולחות... עצמתי את עיניי ויכולתי לטעום את הטעם המתוק שלהן, והרגשתי דיגדוג בקצה של הזין. הרגשתי איך הוא מתחיל להזדקר ולבלוט דרך מכנסיי. היא צעדה לעברי, חתולית שכזו, והניחה את הבירה לצד רגלי הימנית, על הרצפה. היא ליטפה את פניי עם אצבעותיה הארוכות, ולחשה: ״אם אדוני יסכים לעמוד למספר רגעים, אוכל לפשוט מעליו את כבלי חליפתו״.
נעמדתי, בוהה בגופה המושלם. היא הסירה מעליי את העניבה, בהיתי בפטמותיה הורודות, הן היו זקורות, עיטרו חזה קטן ומושלם. היא הסתובבה ונעמדה מאחורי ופשטה ממני את הבלייזר והניחה אותו בעדינות על הספה. היא שבה לעמוד מולי והחלה לפתוח את כפתורי חולצתי והסירה אותה. היא עמדה ובהתה בי לרגע קל... נושכת את שפתיה קלות, מביטה בגופי בהערצה.
״תתארי״, פקדתי עליה.
היא הנהנה קלות, ידה הימנית מרחפת על גופי וידה השנייה מלטפת את הדגדן שלה: ״חזה שרירי, גדול, שעיר במידה הנכונה...״, היא העבירה את אצבעותיה על חזי, מלטפת את שערותיי, נוגעת לא נוגעת, ״כתפיים רחבות, ידיים מפוסלות, שריריות ועבות, עם ורידים בולטים...״, אצבעותיה ריחפו על כתפיי וזרועותיי, תוך כדי שהיא מכניסה שתי אצבעות לתוך הכוס שלה ומתחילה להיאנח. הרגשתי את השערות על העורף שלי סומרות כשצמרמורת של עונג מפלסת את דרכה בגופי, נתתי לה מכה חזקה על כף ידה השמאלית ואצבעותיה נגררו החוצה מהכוס שלה. ״לא נתתי לך אישור לחדור לעצמך״ אמרתי לה. ״כן אדוני״ היא אמרה והשפילה את ראשה.
״תמשיכי״, פקדתי.
״אמות גדולות, כאילו אדוני עסק בעבודת כפיים במשך שנים...״, ובאומרה זאת אצבעותיה ליטפו את אצבעות ידי השמאלית, וידה התנתקה ממני.
היא המשיכה והתירה את חגורת מכנסיי, פתחה את הכפתור ואת הרוכסן, הפשילה את מכנסיי והסירה אותם. קווי המתאר של הכיפה של הזין שלי, שעכשיו היה זקור חלקית, בלטו בבירור דרך הבוקסר השחור הצמוד. היא ירדה על ברכיה והחלה להוריד את התחתונים שלי, ״שלא תעזי לגעת בו!״ אמרתי בתקיפות. היא עצרה והביטה למעלה אל עיניי, הנהנה, והמשיכה להפשיל את תחתוניי. היא הסתכלה על הזין שלי, על עטרת הזין שלי, על הביצים הגדולות שלי תלויות מול עיניה, עמוסות בזרע - שיהיה התגמול שלה, כך היא קיוותה נואשות, אם תהיה ילדה טובה... ובלעה את רוקה.
היא הסתכלה עליי בעיניים מתחננות, כמעט זועקות. היא רצתה להרגיש אותי, אבל זה לא היה הזמן... היא קירבה את שפתיה לכיפה של הזין שלי והתחננה, ״אדוני, אולי רק טעימה קטנה?״. ״לא״, התעצבנתי... תפסתי אותה בשערה והרמתי אותה למצב עמידה, סובבתי אותה לכיוון הספה, כופפתי את גבה בכוח, ידייה נזרקו על הספה וחדרתי לתוכה, בכוח, בלי התראה. הכוס שלה היה רטוב, היא פלטה צעקה של עונג, שנקטעה בבת אחת כשהנחתי את ידי על פיה וסתמתי אותו בכוח. התחלתי לדפוק אותה לאט אבל חזק, כשהבבואה החיוורת של שנינו ניכרת בקושי על החלון הרחב. כל פעם שנכנסתי לתוכה בעוצמה, הרגשתי איך הזין שלי מרחיב לה את הכוס, מותח את הדפנות, יכולתי להרגיש איך כל גופה נרעד, שמעתי את זעקתה החרישית.
תפסתי אותה בשיערה ומשכתי אותה בחוזקה לכיווני, גופה התנגד, משכתי חזק יותר וגופה התקמר כך שראשה נגע בחזי. חנקתי אותה והמשכתי לזיין אותה, עיניה נעצמו והיא פלטה לחישה ״חזק יותר״, הידקתי את אחיזתי על צווארה, הוצאתי את הזין שלי כמעט במלואו מתוכה, נכנסתי חזרה לתוכה בעוצמה ונשארתי כך בתוכה בזמן שהיא גמרה וגופה התכווץ לשניות ארוכות ואז הרפה.
יצאתי מתוכה, הרמתי אותה, את כולה והשלכתי אותה על הגב על הספה, פישקתי את רגליה והתחלתי ללקק לה את הכוס, מצצתי לה את הדגדגן בזמן שאני דופק אותה עם האצבעות, טעמתי את המתיקות המשכרת של גופה, מידי פעם הרמתי את הראש ונתתי לה סטירה חזקה על הכוס, היא התפתלה, לעיתים פלטה צעקה, ספק של עונג ספק של כאב. ההבדלה בין עונג וכאב היא מלאכותית, הם אחד, כך תמיד חשבתי לעצמי.
הכוס שלה היה אדום והדגדגן שלה היה נפוח.
שאלתי אותה ״מי את״, והיא החלה לדקלם: ״אני ברייה ללא שם...״ וכך הכנסתי את הדגדגן שלה לפי והתחלתי למצוץ אותו, היא ניסתה להמשיך, אבל זה היה חזק ממנה והיא גמרה, כשהדגדגן שלי בפה שלה ואני לא מרפה ממנו... הנוזלים שלה ניגרו ממנה והחליקו על ספת העור, חלק השפריץ על פניי ונזל לתוך פי. בלעתי הכל בשקיקה.
עברתי לכריעה וחדרתי לתוכה, שוב, בזמן שהיא מנסה להתאושש מהאורגזמה האחרונה, היא חייכה לעצמה חיוך מטורף שכזה כשהרגישה אותי נכנס... התחלתי לדפוק אותה כשמידי פעם אני שולף את הזין שלי מתוכה ונותן לה סטירות על הדגדגן עם הכיפה של הזין שלי. הכנסתי שתי אצבעות לפה שלה והיא החלה למצוץ אותן, תחבתי אותן יותר ויותר עמוק וראיתי שהיא נחנקת ומשתעלת.
״את רוצה להרגיש את הזין שלי בגרון שלך?״
״כןןןןןןןן, אלוהים כןןןןןןן!״
״את רוצה רוצה שאני אדפוק לך את הגרון כמו כלבה מושפלת?״
״כןןןןן, אני רוצה! אני רוצה! זה כל מה שאני רוצה!״
יצאתי מתוכה, תפסתי אותה בשיער וגררתי אותה מהספה, העמדתי אותה על הברכיים על הרצפה, ודחפתי את הזין שלי עמוק לגרון שלה. הגרון שלה נכנע והזין שלי נדחס כולו לתוכה. הנחתי יד אחת על הגרון שלה ויכולתי להרגיש את הזין שלי מבחוץ בזמן שדפקתי לה את הגרון. ״תביאי לעצמך ביד״, הוריתי לה והיא מיד התחילה לשחק לעצמה עם הדגדגן. ״תביטי אליי״, המשכתי לפקוד עליה. היא הסתכלה עליי, בזמן שאני מזיין לה את הגרון, הדמעות שזלגו מעיניה פגשו באיפור עיניה וכך נצבעו בשחור, והמשיכו את דרכן במורד פניה...
הרגשתי איך הזין שלי מתקשה ונמתח עד למקסימום לקראת האורגזמה המתקרבת... יכולתי להרגיש את הזרע עולה במעלה הזין שלי, לאט לאט עושה את דרכו לעבר הכיפה, והתחושה הזו הייתה משכרת. עצמתי את עיניי, הרמתי את ראשי מעלה והתחלתי לזיין לה את הפה חזק ומהר יותר, מרגיש איך בכל פעם הזין שלי זוחל עמוק יותר ויותר לתוך הגרון שלה. היא בתגובה החלה לשפשף לעצמה את הדגדגן חזק יותר, נתתי לה סטירה חזקה לפנים, ושנינו התחלנו להיאנח בסינרגטיות מושלמת, במקצב אחיד, עולה ויורד, הופך תדיר... הוצאתי את הזין מגרונה, כך שרק הכיפה של הזין שלי בפיה, היא החלה לינוק את הכיפה של הזין שלי בטירוף, טועמת את המתקתקות של נוזל הזרע השקוף שלי, וכמו גוף אחד שנינו גמרנו ביחד, בעוצמה מטורפת, נרעדים ומחוברים אחד לשנייה. הרגשתי את כפות רגליי נרטבות מנוזלי גופה שניתזו על הריצפה בזמן שיריתי כמות אדירה של זרע לתוך חלל פיה. מספר טיפות זרע זלגו החוצה, אבל היא לא הרפתה מהכיפה של הזין שלי עד שהיא סחטה את הטיפה האחרונה של זרע.
התכופפתי אליה וניגבתי את טיפות הזרע מלחייה אל תוך פיה.
צנחתי לספה. ״בואי אליי״, לחשתי לכיוונה ברכות. היא התקרבה, ראשה בחיקי. הרמתי את סנטרה לכיווני ונשקתי על שפתיה ארוכות, שפתיה היו רכות ומתוקות ויכולתי לטעום את עצמי בפיה. חיבקתי אותה, והיא התעטפה בגופי. נשארנו מכורבלים ככה, תלויים בשרעפים.
לאחר שעה קלה קילפתי את עצמי ממנה, קמתי, הרמתי אותה בעדינות ונשאתי אותה בידיי, בעודה מנומנמת, למקלחת. קילחתי אותה, סיבנתי את גופה ביסודיות עם ספוג רך והיא התרפקה עליי, ככה, כשהמים זורמים על גופנו. ניגבתי את גופה בעדינות, בעודי מתבונן בה ונשאתי אותה כששנינו ערומים למיטה. נשכבתי לצידה, היא הביטה בעיניי ואז הרימה מהמיטה את פלג גופה העליון והביטה בכולי, בגופי הערום והשרירי שרוע על המיטה, בזכרותי המכווצת, ואמרה ״תודה״.
״מי את?״ שאלתי אותה.
פלג גופה העליון החל במסעו חזרה לכיווני. היא הניחה את ראשה על חזי, שומעת את פעימות ליבי ואמרה בקול את מה שאני צעקתי בדממה לתוך עצמי: ״אני ברייה ללא שם. אין לי עבר לפניך, ואין לי עתיד בלעדיך, וההווה שלי הוא אתה״, וכך נרדמנו.