החיים כמשל

תקפצי למים, מה כבר יכול לקרות.
<ספלאש>

התקופה האחרונה לא דומה לשום דבר.
אני לוקחת נשימה ויוצאת אל העולם ושום דבר לא ניראה כמו שחשבתי.
4 חודשים מאז שחזרתי מתאילנד.

אתמול היתה לי שיחה עם בחור אחד, מלא בטחון עצמי עד להתפקע: באתי, ראיתי, כבשתי, זיינתי, ושוב כבשתי ושוב זיינתי, (הפעם מאחור).
ופתאום שמתי לב שכל הבטחון הזה לא מרשים אותי, כשהוא נזרק כך לאוויר, מוצג לראווה בפני, כמו שלל מהכיבוש האחרון.
האם יתכן שסוף סוף למדתי לזהות מניפולציות זולות?
וכבר לא התחשק לי להרשים אותו, כי לפעמים נדמה לי שלא השתנה דבר מאז הוצעו שפחות למכירה בשוק בבל העתיקה. ולא התחשק לי להתאמץ בשביל אידיוטים חתיכים שעשו סשן מטורף לפני יומיים ומתים כבר לאנאלי ואף פעם בחורות לא דוחות אותם על הסף כי הם ניראים פצצה, אבל עם עומק רגשי של כפית.

זה גרם לי להיזכר באדון אחר, שבמייל האחרון שלו כתב לי שיר שאהבתנו כמו פרח יפהפה שבוודאות ינבול שוב.
ואני מאחלת לזין שלו שינבול שוב ושוב ושוב.

ורק בשביל המחשבה הזאת היה שווה לי לכתוב.