החיים כמשל

עשיתי אתמול מסיבת יומולדת.
הלוואי והכל היה אחרת.
הלוואי ולא הייתי תולה את כל הקישוטים לבד, מנפחת את הבלונים, מסדרת את הבייגלה בצלחות החד פעמיות, שמה את הוודקה בהקפאה ומתקשרת לידיד שלי 10 פעמים כדי להבין למה הוא עדין לא בא לעזור לי.
הלוואי ולא הייתי משתכרת מוודקה בת זונה שהבחור הרוסי הביא, ולא הייתי מקשקשת כל כך הרבה ואומרת לכולם כל הזמן כמה אני מאוכזבת ממה שקורה כאן ולמה הם לא רוקדים ומתי כבר המסיבה תתחיל.
והלוואי והם לא היו מתלוננים שאין מספיק מקומות ישיבה ומנמיכים את המוזיקה המחורבנת ששמתי כדי שיוכלו לדבר.
הלוואי והם לא היו עצמם. ואני לא הייתי עצמי.
הלוואי ומישהו היה שם כדי להרגיע אותי, לחבק אותי ולהגיד לי, למה אף אחד לעזאזל לא אמר לי, להפסיק להיות לחוצה ולהתחיל פאקינג להנות, כי בסופו של דבר הכל מסתדר.
הנה, זו הבעיה. פעם באמת האמנתי במין ודאות מטופשת וילדותית כזו שאמצא את מקומי. שאפשר לבשל חיים נפלאים פרום סקרצ' ועוד לקבל מחמאות מהטועמים.
אבל זה לא ככה.
שום דבר כבר לא בא בטבעיות.
כולנו זונות של ריגושים.

אחרי שהמסיבה שלי נגמרה הלכתי למסיבה אחרת. גם שם הייתה אווירה של דעיכה. השארתי שם את הוודקה הבת זונה כי ניראה לי פאתטי מידי להסתובב בשינקין עם וודקה ביד בארבע לפנות בוקר. בטח לא עם שמלה כזאת קצרה, כתר כסוף ושרביט קסמים מקולקל. ישבתי בחדר עישונים ולא עישנתי כלום כי הבנתי שיש רגעים שבהם לא משנה כמה אהיה מטושטשת זה לא יעזור. אז עדיף להיות פיכחת ולגלות תוך סקירה קצרה שכולם חוץ מהקיבוצניק בפינה נראים רע. וקיבוצניקים מחוץ לתחום. את ההפרטה שלי כבר עברתי.
והבנות היו יפהפיות. אבל כולן ילכו לישון לבד כי הן אינטליגנטיות מידי וכבר הבינו שסטוצים זה כיף אבל אחר כך כשהן יקרצפו את עצמן שוב ושוב במקלחת, עם שלושה סוגים שונים של סבון נוזלי, הן יחשבו לעצמן שאולי סקס טוב לא תמיד שווה את זה.