אני רוצה להיות קשורה. להרגיש את החבל הגס מתחכך בפרקי ידיי הכבולים, מצמיד אותם זה לזה, מותח את זרועותיי לאחור בכוח, מפשק את רגליי, משתלשל ביניהן, נכרך סביבי.
גופי מתקשת, ליבי פועם ואני מתמסרת למגע. כל תנועה מגבירה את החיכוך, את הקשירה, את הכאב.
אני מנסה להשתחרר, מושכת ונמשכת יותר ויותר. הוא מעביר את אצבעותיו על גופי. אני נרתעת, אני נצרבת, אני מתמוססת. החבל נוגע לא נוגע בין רגליי. אני מתקשה להירגע. הוא מתקשה להפסיק. אני מחכה.
שחקן חדש הצטרף לתמונה.
הוא אפילו עדין לא יודע שהוא בפנים.
יש בזה מחוסר ההגינות. לצרף למשחק דמויות חדשות בשלב כזה לא יציב של העלילה. מצד שני- אולי הוא יאהב את המשחק.
(אל תשימו לב אלי, לילי רואה יותר מידי פרקים ברצף של prison break)
(זו סדרה שבה הכל ידוע מראש, שום דבר לא קורה ללא סיבה ולכל מאורע יש תכלית)
(כן, כמו החיים!)
(וגם הגיבור מהמם ויפה תואר)
(כן, כמו בחיים... :))
לפני 18 שנים. 17 במרץ 2006 בשעה 17:09
