בדרך לפגישה הבאה אצל הפסיכולוגית עברו לי הרבה מחשבות בראש. כשהגעתי נכנסתי עם המבט לריצפה והתיישבתי על הספה. היא הסתכלה אליי ושאלה איך עבר השבוע ומה אני מרגיש עם מה שקרה פעם שעברה. אמרתי שמוזר והרבה מחשבות. היא שאלה אם באתי עם הכלובון שהיא הביאה לי לבוש כמו שהיא ביקשה ואמרתי שכן. היא חייכה ואמרה כל הכבוד וביקשה שאוריד את המכנס כדי שתוכל לראות. ואז אמרה שהיא רוצה שאשאר ככה להמשך הפגישה כי זה יכול להוציא ממני צדדים אחרים שעוד לא יצאו. ואז היא שאלה איך הולך לי בעבודה והמשכנו לדבר על כל מיני נושאים, ופתאום היא עצרה ואמרה: תגיד נוח לך ככה לשבת מולי עם המכנס מופשל עד לברכיים נעול בכלובון על הספה? אמרתי שלא ממש. היא אמרה שמתי לב, וזה מדהים שאתה פשוט עושה מה שאומרים לך ולא חשבת לרגע להגיד או לעשות משהו בעניין. בוא אתה יכול להוריד את המכנס לגמרי ולמצוא תנוחה על הספה ככה שלא יפריע לך עם הכלובון. יופי, עכשיו תגיד, הצלחת להתאפק כל השבוע בלי להוריד אותו? אמרתי את האמת שלא הצלחתי. ויש לך מישהו בבית שאתה יכול לסמוך עליו ולשתף אותו ולהשאיר אצלו את המפתח? מה פתאום, אף אחד לא יודע מזה אמרתי. טוב אז אני רוצה שתשאיר אצלי את המפתח ואם תרגיש שיש מקרה חירום במהלך השבוע ישר תתקשר אליי.
פתאום היא הסתכלה על הטלפון ואמרה שהיא הזמינה את יונתן, הבחור מפעם שעברה. היא חושבת שזה רעיון טוב שנדבר שלושתנו על החוויה שהייתה. ואם זה בסדר מצידי אז היא תכניס אותו. לא כלכך ידעתי איך אני מרגיש עם זה אבל זרמתי. באתי ללבוש את המכנס והיא אמרה לי, תשאר ככה, אל תתבייש זאת לא פעם ראשונה שהוא יראה אותך ואני רוצה שתישאר ככה.ואז היא פתחה לו את הדלת והוא נכנס. היא הביאה שרפרפ קטן וביקשה ממני לעבור לשבת עליו כדי שהיא ויונתן ישבו על הספה הגדולה ביחד. תוך כדי שיחה היא שאלה את יונתן, מה אתה חושב שיכול לעזור לו? ויונתן אמר, אני חושב שהוא צריך ללבוש חיתול. היא צחקה ואז אמרה, די, זה לא יפה, לא קראתי לך כדי לצחוק עליו. אנחנו פה לעזור לו. אז הוא אמר מה פתאום לצחוק, קודם כל זה יכול לסמן את ההתפתחות שלו בטיפול, וכשתרגישי שהוא מתקדם אז הוא יוריד את החיתול ודבר שני זה גם פרקטי. מה יקרה אם הוא צריך להשתין פתאום? לא נראה לי נוח עם הדבר הזה עליו, אז חיתול יפתור את העניין. היא שוב צחקה ואז הסתכל עליי ושאלה מה אני חושב. אמרתי שלא מתאים ואפילו קצת הרגשתי כעס על הסיטואציה. היא אמרה: אני רואה שאולי קצת נעלבת אבל אני גאה בך שאמרת שלא מתאים ובא לי ממש לחבק אותך ואולי אפילו לתת לך פרס, ובאותה נשימה אני חושבת מה גרם לך להסכים לשבת ככה על השרפרפ מולנו בלי להתנגד או להתווכח. בכל מקרה אני אחשוב על עניין החיתול עד לפעם הבאה ואודיע לך מה נעשה, דווקא יש בזה משהו מעניין. בנתיים אתה יכול להתלבש ואל תשכח שהמפתח אצלי ובכל בעיה אתה יכול להתקשר.
