באהבתנו גוף הפך מקום

הוא ישן כאן לידי 

באותה המיטה 

באותו החדר

ולמרות כל אמירות האהבה שהרעיף עלי בשנים האחרונות בלי סוף, כבר חודשיים ימים שהקור שמגיע ממנו מקפיא בי את העצמות.

אני אוהבת אותו כמו שאוהבים לנצח

מעל 20 שנות אהבה שלא נגמרת

אלא שהתמודדויות החיים הקשוחות שלנו 

מצליחות לקחת אותו ממני ולהשכיח את כל הטוב שהיה.

לראשונה בחיי המשותפים איתו אני מרגישה לבד 

מזמן לא הייתי זקוקה כל כך לחיבוק, לליטוף, למגע 

לחיזור, להבעת אהבה. 

תחושה של קפאון מאיימת לרסק אותי מבפנים

והלב שלי זועק לאהבה...

אולי כבר התרגלת ליכולת ההכלה המטורפת שלי

ואתה טועה לחשוב שאני גיבורת על, אבל אני לא..

אולי נדמה לך שאני חזקה מאד ויכולה להמשיך כאן לבד כמו לא היה דבר, לדאוג שהכל ימשיך לתפקד ולתקתק כרגיל..

לבד בלי שותף וחבר, בלי תחושה מחבקת ועטופה באהבה, בלי רכב להתניע ולנוע במרחב, בלי חמצן ובלי אוויר לנשימה..

בלי יכולת אמיתית לעזוב הכל ולברוח כמוך, לקחת את הזמן ולעוף לאן שמתחשק לי כדי להתרחק מהכאב, מהטירוף, כדי לאסוף כוחות מחודשים.

אולי נדמה לך שפשוט לי לשדר לעולם שמסביבי ולילדים שכלום לא קרה, שהכל ממשיך כרגיל כשהכל כל כך סוער בי, בוער וגועש.. ואני מצטערת לאכזב אבל אתה טועה.

אני לא יודעת מי אהיה כשתחליט לחזור, אתה הולך ונהיה לי זר והמרחק בינינו הולך ונהיה כבד מדי.

כשהשקט שלך חזק מכל צעקה, כשהמחסור במגע שלך צורב יותר מכל סטירה, כשאתה מסתובב בחדר הלוך ושוב, סוגר ופותח מגירות, חוזר ויוצא ונעלם לתוך עצמך במשך דקות ארוכות, אני משתגעת מרוב כאב.

כל צעד נשמע כמו רעם, כל פתיחת דלת כמו התרעה על מבזק חדשות של לפני מלחמה.

המחשבות המבולבלות שלי רצות ומתערבבות ונהפכות לדייסה של זכרונות, מימי האושר האינסופי אל הנורא מכל, לעבר הלא נודע.

המחשבות הסוררות מתעופפות בחדר ומבקשות ליפול ברשת המחשבות שלך, משוועות להתפס ולהאבק בתוכן, עד שאצליח להכניע את המחשבות הסוררות שלך או להיכנע להן מתוך הבנה או מרוב אהבה, עד שלא נזכור עוד מה הוביל למה..

עד יעבור הזעם כשתחזור להיות שלי ואהיה שלך. 

 ✨ תפילת לילה

שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ.
קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ.
וְהַחַגִּים הָאֲהוּבִים וּתְקוּפוֹת הַשָּׁנָה הַנִּפְלָאוֹת
עִם אוֹצַר הָרֵיחוֹת, הַפְּרָחִים,
הַפְּרִי, הֶעָלִים וְהָרוּחוֹת,
וְעִם הָעֲרָפֶל וְהַמָּטָר,
הַשֶּׁלֶג הַפִּתְאֹמִי והַטַּל
תְלוּיִים עַל חוּט הַכְּמִיהָה.

אֲנִי וְאַתָּה וְהַשַּׁבָּת.
אֲנִי וְאַתָּה וְחַיֵּינוּ בַּגִּלְגּוּל הַקּוֹדֵם.
אֲנִי וְאַתָּה וְהַשֶּׁקֶר.
וְהַפַּחַד. וְהַקְּרָעִים.
וּבוֹרֵא הַשָּׁמַיִם שֶׁאֵין לָהֶם חוֹף.

שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ.
קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ.

אֲנִי וְאַתָּה
וְהַחִידָה.
אֲנִי וְאַתָּה
וְהַמָּוֶת.

שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ.
קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ.

* זלדה

כל מילה בו כמו נכתבה ממני אליך... 

שלומי קשור בחוט לשלומך ❤ 

הודעה רומנטית או שובבה, מרגשת או מתוקה (ואפילו אינפורמטיבית אבל עם קריצה) ואני רואה שהוא קרא אבל לא מגיב בחזרה.. 

יותר מכל דבר אחר אני מקווה שלא שלחתי אותה באמצע דייט מיני או סתם סקסי ומרגש עם מישהי חדשה או ותיקה... לא רק בגלל שאני לא רוצה לדעת שבזמן שחשבתי עליו בקטע רגשני הוא בכלל היה עם אחרת... 

אלא כי המחשבה שאולי פגעתי בהנאה שלו ברגע שפתח את ההודעה ממני, המחשבה שאולי גרמתי ליסורי המצפון לחלחל, לקלקל, לפגוע בהנאה הרגעית הזו שתפסה אותו באמצע היום..

המחשבה על זה שנדחפתי עם הרומנטיות, הסקסיות, השובבות שלי לחיים הפרטיים שהוא מנסה לקיים לעצמו ברגעים הבודדים בהם הוא לא מבלה איתי... המחשבה הזו מאכזבת וכואבת לי יותר מכל קנאה בוערת במישהי האחרת שמסעירה אותו עכשיו במקומי.

עד כדי כך אני אוהבת אותו.. 

עד כדי כך.