באהבתנו גוף הפך מקום

כשהשקט שלך חזק מכל צעקה, כשהמחסור במגע שלך צורב יותר מכל סטירה, כשאתה מסתובב בחדר הלוך ושוב, סוגר ופותח מגירות, חוזר ויוצא ונעלם לתוך עצמך במשך דקות ארוכות, אני משתגעת מרוב כאב.

כל צעד נשמע כמו רעם, כל פתיחת דלת כמו התרעה על מבזק חדשות של לפני מלחמה.

המחשבות המבולבלות שלי רצות ומתערבבות ונהפכות לדייסה של זכרונות, מימי האושר האינסופי אל הנורא מכל, לעבר הלא נודע.

המחשבות הסוררות מתעופפות בחדר ומבקשות ליפול ברשת המחשבות שלך, משוועות להתפס ולהאבק בתוכן, עד שאצליח להכניע את המחשבות הסוררות שלך או להיכנע להן מתוך הבנה או מרוב אהבה, עד שלא נזכור עוד מה הוביל למה..

עד יעבור הזעם כשתחזור להיות שלי ואהיה שלך. 

 ✨ תפילת לילה