באהבתנו גוף הפך מקום

אולי כבר התרגלת ליכולת ההכלה המטורפת שלי

ואתה טועה לחשוב שאני גיבורת על, אבל אני לא..

אולי נדמה לך שאני חזקה מאד ויכולה להמשיך כאן לבד כמו לא היה דבר, לדאוג שהכל ימשיך לתפקד ולתקתק כרגיל..

לבד בלי שותף וחבר, בלי תחושה מחבקת ועטופה באהבה, בלי רכב להתניע ולנוע במרחב, בלי חמצן ובלי אוויר לנשימה..

בלי יכולת אמיתית לעזוב הכל ולברוח כמוך, לקחת את הזמן ולעוף לאן שמתחשק לי כדי להתרחק מהכאב, מהטירוף, כדי לאסוף כוחות מחודשים.

אולי נדמה לך שפשוט לי לשדר לעולם שמסביבי ולילדים שכלום לא קרה, שהכל ממשיך כרגיל כשהכל כל כך סוער בי, בוער וגועש.. ואני מצטערת לאכזב אבל אתה טועה.

אני לא יודעת מי אהיה כשתחליט לחזור, אתה הולך ונהיה לי זר והמרחק בינינו הולך ונהיה כבד מדי.