צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שולט מתחיל את חייו מחדש

כל מה שיעבור לי בראש ואשים פה אני מניח
לפני 7 שנים. 8 באוקטובר 2017 בשעה 19:29

כאשר לאחר הרבה התלבטויות וחששות ופחדים מגיעים להבנה של מה שרוצים.

אבל כאשר יש עוד דרך עד שנגיע למקום שבוא אנחנו רוצים להיות גם אם אנחנו מרגישים שאנחנו רוצים ומוכנים כבר עכשיו.

אז יש דיסוננס בין ההרגשה לבין המציאות ואז זה לפעמים קשה מאוד וכבד מאוד.

לאט לאט מנסים לקרב בין איפה שאנחנו רוצים להיות לבין איפה שאנחנו עכשיו ולראות גם את הטוב באיפה שאנחנו עכשיו.

כי יש טוב ויש צמיחה והיא תמשיך וגם כאשר נגיע לאיפה שאנחנו כרגע רוצים להיות.

וכשנגיע אולי יהיו עוד מקומות אחרים ושונים שנירצה להתקדם אליהם ביחד.

אז אומנם כרגע יש דיסוננס בין שני המקומות אבל זה זמני וישתנה ככל שניתקרב וניתאחד.

כי כאשר אנחנו ביחד אנחנו צומחים למעלה.

 

 

לפני 7 שנים. 1 באוקטובר 2017 בשעה 18:06

שני עולמות שעד עכשיו היו בנפרד מתאחדים לאחד.

בהתחלה בחשש אפילו פחד מסוים, כי לחבר שני עולמות ולאחד אותם דורש שכל חיבור קטן יהיה במקומו ובמצב תקין להתחבר אחרת זה רק יהרוס...

אז אחרי בדיקות ותהיות והמון מחשבה מתקדמים כל פעם צעד.

וכל חיבור כזה שמצליח להתאחד עם העולם השני מקרב את העולמות להיות אחד שלם.

וכאשר אנחנו אחד אין דבר יותר עוצמתי ומדהים ונכון מזה.

לפני 7 שנים. 29 בספטמבר 2017 בשעה 23:04

 

 

 

 

לפני 7 שנים. 29 בספטמבר 2017 בשעה 18:40

כל השנה הזאת הייתה מין חשבון נפש מתמשך אז עכשיו שכאילו הגיע הזמן המיועד לחשבון נפש אני מרגיש שאין לי צורך בו כרגע ועכשיו אני מגדיש את היום הזה לפשוט להירגע ולהנות מהשקט שיש בי.

גם סליחה אני מרגיש שאמרתי מספיק ואין לי עוד ממי לבקש שוב סליחה אפילו מעצמי כבר ביקשתי.

אומנם יש הרבה על מה לחשוב ואחשוב על הכל עוד רבות ולעומק,אבל כרגע זה הזמן לתת לעצמי לשחרר ולהירגע.

אולי הצום שלי הוא יותר מחשיבה מאשר ממזון או שתיה...

 

לפני 7 שנים. 25 בספטמבר 2017 בשעה 18:12

 

לפני 7 שנים. 24 בספטמבר 2017 בשעה 20:22

יש הרבה רגעים של חוסר שקט במהלך כל שבוע, לפעמים השבוע מסתיים ושוטף את כולם ולפעמים לא והם מתעצמים ומתרבים אפילו.

אבל יש גם הרבה רגעים של שקט ושלווה גם אם לשעה שעתיים או לרגע, ופעם ב... יש רגע או אולי הרבה יותר שפשוט שוטף את הכל ונותן לך להשיל את הכל ופשוט להיות כאן ועכשיו שוב.

כמה טוב להיות פה ברגע הזה בזמן הזה.

שרק יהיו כמה שיותר רגעים שכאלה שאפשר...

מודה לעצמי שנתתי לעצמי לחזור לכאן ועכשיו.

ותודה לך שעזרת לי גם שלא הייתי שם באותו הרגע ואולי גם את לא.

 

לפני 7 שנים. 24 בספטמבר 2017 בשעה 17:37

 

לפני 7 שנים. 23 בספטמבר 2017 בשעה 21:57

.אז ביומיים וחצי הגעתי לפסגות של אושר ועונג ולמעמקים של נפש פנימה והחוצה צחקתי בכיתי הזלתי דמעות בשקט בלי צורך למרר בבכי, כל דמעה הייתה עולם שלם רגשות ומהוים רצונות ותקוות הכל ביחד בדמעה אחת קטנה וכבדה...

גם התסכלתי לתוך זוג עיניים שהקרינו אליי כל מחשבה בלי מילים וקראו את מחשבותיי בלי מילים.

הרגשתי את כאבה והיא את כאבי, הסרנו כל רסן ואז חזרנו לאיפוק ושניה לפני שאמרנו שלום נישברנו כמו תמיד....

כל פעם מחדש זה מרגיש כאילו קצת קורעים את עולמך לחצי ותחכה שוב שיושלם ותיתאחד עם החלק השני.

שנינו ממלאים את השברים של האחר והופכים אותם יפים ומשהו שצריך להבליט ולא להסתיר.

למרות שיודעים שהאיחוד יבוא כל פעם שוב עדיין חוששים מהזמן הזה עד שיבוא.

אבל בסוף הוא תמיד מגיע ועד שהוא מגיע הקשר רק ממשיך להעמיק ולהתעצם ולהגיע לפסגות חדשות של אושר עונג ורגש וכל מה שבניהם...

אז כל זה היה ביומיים וחצי.

 

 

 

 

לפני 7 שנים. 19 בספטמבר 2017 בשעה 19:23

הערב היא ניסתה להתקשר פעמיים ולא עניתי בפעם השלישית אהובתי עודדה אותי לענות ואני מודה לה על זה כי למרות שזה היה לא פשוט לדבר איתה שוב ולעמוד על שלי עשיתי זאת .

עמדתי על שלי ואמרתי מה שרציתי להגיד חודשים וטוב שכך זה היה משחרר ומנקה.

כניראה שזה היה צריך לקרות כדי שאוכל להמשיך קדימה, אולי לפעמים צריך להסתכל אחורה לרגע כדי להבין את הדרך שעשית עד עכשיו.

ועשיתי חתיכת דרך....

מפרידה כואבת והתמוטטות כמעט מוחלטת לאושר וחוזק שלא ידעתי תוך כמה חודשים בלבד.

אני חשבתי שיקח לי לפחות שנה להתעושש... 

ולא רק שיצאתי מדכאון וזעם ועוד הרבה דברים אחרים גם הובלתי את עצמי לכיוון טוב ולהתפתחות אישית וצמיחה.

שיניתי הרגלים ושמרתי על כמה אחרים,ניפתחתי גם שהיה קשה ונישארתי פתוח גם שהיה קשה.

אני מודה לעצמי על העבודה הקשה שעשיתי ושעושה עדיין למעני,ומודה למי שנותנים לי את הכוח להתמיד ולהמשיך בדרך שקבעתי לעצמי 

במיוחד לך יקירתי שאת לא רק מעודדת אותי להיות עצמי תמיד אלא אפילו ממש מתעקשת על זה.

 

לפני 7 שנים. 18 בספטמבר 2017 בשעה 17:51

היום בעבודה עצבנו אותי ממש ואולי גם העליבו אפילו במובן מסויים למרות שהצלחתי לאסוף את עצמי ולסיים את העניין בצורה מכובדת ומקצועית אבל רתחתי מפנים.

ואחרי העבודה דיברתי עם הנפש התאומה שלי ואיכשהו הצלחתי גם להפגע ממנה ומבלי שהיא באמת עשתה משהו כדי לפגוע...

אולי זה היה המשך של הרגשות מהעבודה ואולי זה היה משהו עמוק יותר.

ואז שביטאתי את עצמי הרגשתי שוב את הרגישות ואת הרגשות האלו למרות שהיא רק ניסתה להסביר את עצמה באופן הגיוני וברור.

אז הבנתי שאני אומנם מקבל את ההסבר שלה ואת ההגיון ויודע הרי שלא רצתה לרגע לפגוע אבל עדיין צריך להרגע מהתחושה הזאת שליוותה אותי היום מתחת לפני השטח ואולי העיזה רק בנוכחות של האדם הכי קרוב אליי להתפרץ לרגע.

אבל כמו נפשות תאומות תמיד בסוף מגיעים לעיקר ולא לתפל וכאשר זה ניפתח באמת זה התמוסס באמת.

כמה טוב שאפשר להיות רגישים ולהכיל את כל הרגשות .