|
|
|
שנכנסים לחדר השינה שלי מימין יש קיר ליד המיטה קיר קטן שאם אתה עומד בכניסה ומסתכל אתה לא רואה אותו...
ועל הקיר שהיה חלק וריק עד עכשיו, ועכשיו תלויים להם כל המתנות שהם הכלים שלי וכל אחד מהם אני אוהב ונזכר במי שנתנה לי ועשתה לי את הכלים ותלתה על הקיר וכל פעם שאני שוכב במיטה ומסתכל על הקיר אני חושב עליה ועל כמה אני רוצה אותה פה שוב לידי ומה אני ארצה לעשות לה ואיתה.
תודה לך אהובתי על הנתינה שלך ועל המחשבה ועל הכל!
תמיד הייתי שולט מגיל צעיר ולמרות זאת סשנים בקושי עשיתי לא אהבתי את הרישמיות שבעניין ואת החוסר טיבעיות שזה עלול לייצר.
ולכן אפילו שכבר הייתה לי בת זוג ונשלטת בקושי הייתי ניגש לסשנים מלאים והעדפתי את הניגעות של פה ושם יותר או פחות ברגעים ספונטים שכאלה...
אבל איפשהו תמיד רציתי כי חשבתי שעם הנשלטת הנכונה זה אפשרי גם סשן מלא וגם לא לאבד את הטיבעיות והאורגניות של העניין.
ואכן עכשיו כאשר פגשתי את הבת זוג הנכונה וגם הנשלטת הנכונה זה ניפתח והתפרץ כמו שלא נתתי לזה בחיי.
איפה שהיו חששות האם אוכל להחזיק ולתפעל סשן מלא עכשיו יש ידיעה שלא רק אני יכול אלא אפילו ניגש לזה בטיבעיות שלא חשבתי שארגיש.
כי כאשר זה רק אני והיא בחדר בין אם בין הסדינים או בין החבלים והקיין זה תמיד אמיתי ותמיד טיבעי ומופלא ומדהים.
פשוט מושלם.
מגיל צעיר אני יודע שאני שולט רק לא תמיד ידעתי איך להביע זאת מצד אחד יש בי את זה,את החלק שרוצה לשלוט ולהשתמש...
חלק אחר רוצה רק לשמור ולהגן מכל כאב.
כך יוצא שאני שולט אולי "עדין" ולוקח לי זמן להרגיש מספיק נוח להפסיק להיות עדין ולהוציא את הצד הקשוח באמת שבי זה שיכול להגיד פשוט מה שהוא רוצה כרגע בלי לחשוב על זה ממאה כיוונים לפני,זה שיכול פשוט לקחת אותך בשיער לזרוק אותך למיטה או לריצפה לתת לך מבט שאומר שעכשיו את שלי ואת תעשי כל מה שאומר לך כי ככה אני רוצה שיהיה.
פעם יכולתי להגיע לזה רק אם לא היה אכפת לי באמת מהצד השני בטח שלא לאהוב. אבל היום יש אישה שאני אוהב ורוצה גם להגיע איתה למקומות האלו מזוית חדשה שעוד לא חוויתי במיוחד שאני יודע שהיא רוצה בזה גם כן ובאותה מידה.
אז אדרוש את מה שאצטרך כדי שאוכל לעשות זאת מעצמי בעיקר וגם מהצד השני.
עכשיו רק צריך לחשוב ולברר מהם הדברים האלו בדיוק....
ואם זאת יש בינינו רגעים של "שליטה עדינה" כביכול שלא אוותר עליהם לעולם כמו הרגע שאת בין רגליי ואני מלטף את שיערך את פנייך את עורך מרגיש את גופך ומסתכל לתוך עינייך ונשמתך רואה את התשוקה והרצון שלך אליי שרק מגבירה את שלי אלייך.
הרגעים שאת לגמרי שלי ואני פשוט מסתכל ומעריך את האוצר שבידיי ורוצה להגן עלייך מכל משמר שאת מתחכחת בי כמו חתולה או גורה שרק רוצה שילטפו ויעטפו אותה.
אני רוצה שאת שני הצדדים האלו של השליטה כי זה באמת אני עצמי.
קשה להחזיק מעמד כאשר אתה מוצף רגש אבל עדיין מנסה להישאר על הקרקע ולחשוב בהיגיון כלשהו.
כל פעם קשה לעשות את זה.
פעם הצלחתי לנתק את הרגש ולהצליח לחשוב רק בהיגיון ובבטיחון שכך צריכים להיות הדברים כרגע ואין מה להמרמר על זה כי אין דרך לשנות את המציאות מיד ועכשיו.
וחשבתי שזה מה שצריך לעשות ואומנם בהתחלה ניראה שההחלטה הזאת השתלמה ועשתה אפילו טוב... אבל בסוף התברר שזה היה טעות חמורה ולא בגלל התוצאה המובנת מאליו אלא בגלל שאז התנתקתי בעצמי בעצם.
אבל היום אני כבר מצליח הרבה פחות לנתק את הרגש ובטח שלא מסכים להתנתק מעצמי וזה טוב.
אבל זה אומר להתמודד אם כל הרגש והסתירה שלו מול ההגיון והמציאות וזה מאוד קשה אבל אפשרי.
ונתק מעצמי גרם לי לנזק מתמשך וחזק שעד היום אני מתמודד איתו.
ולכן אני מוכן להתמודד עם העוצמות האלו של הרגש והסתירה מול המציאות וההגיון לפעמים כל יום ולא להתנתק מעצמי שוב כי זה כאב הרבה יותר.
אני רק צריך לשים לב לא להתנתק מאחרים במקום ובטח שלא להתנתק ממי שאני אוהב!
כי לנתק את מי שאתה אוהב זה לנתק חלק ממך מעצמך.
אז גם חלק מעצמי ובטח חלק גדול כמו מי שאני אוהב לא מקובל עליי יותר שאנתק.
אחרי הפרידה שניראת רחוקה כל כך אבל בעצם לא הייתה לפני כזה הרבה זמן איבדתי קצת את היכולת להיות לבד ולהיות לבד בבית שלי בפרט.
ואז החזרתי לעצמי את הבית ואת המרחב שלי עצמי לעצמי,וחזרתי לאהוב את הלבד והשקט שלי לבדי.
חשבתי שכך אהיה תקופה ממושכת, ואז היא הגיעה ההתאהבות המטורפת הרגשות הסוערים והגעגועים העזים לאישה שאני אוהב ורוצה כל כך.
אז תמיד אחרי שהיא הולכת אני שוב מתקשה להתמודד עם הלבד שלי ושוב מרגיש פה ריק עכשיו בלעדיה אבל זה לא הלבד והבדידות שהייתה.
זה רק געגוע עז וצורך לשוב ולראות אותה ולהרגיש אותה בבית שוב.
אז יש בזה מין סגירת מעגל משונה שכזו כי אומנם הבית ריק אבל הלב מלא עד להתפקע ולא ריק וכואב כמו לפני רק כמה חודשים.
מי חשב אז ברגעי השבר האלו אז שכל כך מהר ארגיש את מה שאני מרגיש כרגע ואת האושר שאני חווה יום יום ושאני לידה בפרט.
אז אומנם "ריק" פה כרגע אבל לא באמת כי הנוכחות שלה נישארת איתי תמיד.
וכך לא ריק לי בתוכי אלא רק קצת הבית ריק אחרי שהיא הולכת.
וזה כל כך אחרת....
וכמה טוב שזה כל כך אחרת.
