.אז ביומיים וחצי הגעתי לפסגות של אושר ועונג ולמעמקים של נפש פנימה והחוצה צחקתי בכיתי הזלתי דמעות בשקט בלי צורך למרר בבכי, כל דמעה הייתה עולם שלם רגשות ומהוים רצונות ותקוות הכל ביחד בדמעה אחת קטנה וכבדה...
גם התסכלתי לתוך זוג עיניים שהקרינו אליי כל מחשבה בלי מילים וקראו את מחשבותיי בלי מילים.
הרגשתי את כאבה והיא את כאבי, הסרנו כל רסן ואז חזרנו לאיפוק ושניה לפני שאמרנו שלום נישברנו כמו תמיד....
כל פעם מחדש זה מרגיש כאילו קצת קורעים את עולמך לחצי ותחכה שוב שיושלם ותיתאחד עם החלק השני.
שנינו ממלאים את השברים של האחר והופכים אותם יפים ומשהו שצריך להבליט ולא להסתיר.
למרות שיודעים שהאיחוד יבוא כל פעם שוב עדיין חוששים מהזמן הזה עד שיבוא.
אבל בסוף הוא תמיד מגיע ועד שהוא מגיע הקשר רק ממשיך להעמיק ולהתעצם ולהגיע לפסגות חדשות של אושר עונג ורגש וכל מה שבניהם...
אז כל זה היה ביומיים וחצי.
