היום התעוררתי בשעה עשר בערך, חסר מעש חשבתי אסור לך להשאר בבית צא! ואיכשהו אכן יצאתי למרות חוסר החשק לראות או להכיר בעולם. החלטתי שגם הכלבה הקטנה שלי צריכה טיול ויצאנו לסיבוב שבסופו הגעתי להורי, שם ניסיתי להרגע לשאוב כוח מהמשפחה אבל הרגשתי שזה לא מספיק ואולי רק מחזק את הרגש.לא ידעתי מה לעשות עוד....
ואז טלפון מחבר אמר שהוא יקפוץ עוד מעט, מזמן לא ישבנו כמו שצריך ושמחתי שיבוא,לא הרבה אחרי ידידה ותיקה למרות שלא תמיד היינו בקשר הדוק אמרה שהיא באיזור והיא תיקפוץ מאוחר יותר גם. שחבר אחד כבר יושב אצלי חבר אחר מודיע שגם הוא יגיע עוד מעט.
מצאתי את עצמי מוקף חברים שיודעים מבינים ומכילים יצאתי מהחוסר מעש מהדכדוך קצת,היה מצחיק מרגש כואב הכל.היה טוב.
לאחר מכן הידידה הקרובה נישארה קצת אחרי כולם ודיברנו קצת יותר לעומק מה גם הציף רגשות אבל נתן להן להשתחרר...
ניפרדנו בחיבוק או שניים קרובים מבינים קבענו שלא נחכה שוב זמן רק לדבר.
אחרי הכל התקלחתי שוב עשיתי לכלבה טיול קצר בדרך להורים לנסות לאכול לפחות משהו... היה בסדר אחי היה והורי גם אכלנו דיברנו היינו משפחה הרגשתי בסדר שאולי הלילה אוכל ללכת לישון יותר בקלות יותר מוקדם... אבל לא ידידה חדשה וקרובה בלי משים הציפה משהו רגשי שמשהו שאמרה,ושוב תחושת החוסר ידיעה והמעש התחילה לחזור ולהתגבר,הבנתי מהר והגבתי בקלונקס אחד שהשפיע מהר וסידר שוב את המחשבות לצורת היגיון וסדר או כך נידמה לי לפחות ברגע זה אני מניח.
אני כבר יודע והפנמתי שיהיה בסדר אבל מה אם בסדר לא מספק אותי? איך אני עושה שיהיה טוב? לי קודם כל! כמובן אבל כן ברגע שיגיע וכאשר אכן יגיע ארצה לעשות למישהי אחרת לא רק בסדר אלא טוב במלוא מובן המילה. אבל זה עוד רחוק וכרגע רק להתמודד עם הרגע הזה כרגע. כן משפט חוכמה ממש אבל שיהיה מה זה משנה אחרי הכל...
וזהו אפסיק להקיא מילים עכשיו כי גם הם יאבדו משמעות אם אמשיך....