?????

תצעק עליי

בן זונה

אני רועדת ובא לי לבכות

אבל התחתונים שלי רטובים 

למה 

אף

אחד

לא

מעניין

אותי?

מה את צריכה את כאב הראש הזה.

צאי לקנות גלידה. 

וניל.

אם אפשר.

בדרך כלל אחרי שאני מנתקת את הטלפון של העבודה, הצד השני זוכה ממני לפידבק כלשהו בקול רם...

לפעמים זה "וואו איזה קול סקסייייי מה הייתי עושה לך" או "אוי את דווקא נחמדה" וגם "תוציא את המקל מהתחת חמוד".

השבוע מתישהו סגרתי בכעס ויצא לי "בנשלזונהההה מזדיין", כשידיד שלי עומד מולי ומחזיר לי:

"קטנה, זה לא דיבור של נסיכה"

צודק, עניתי, סליחה סליחה סליחה. נסיכה אמרנו.

נתקעתי על זה וחשבתי על למה יוצא לי פה כזה מלוכלך לפעמים ואם זה ממש רע.

קיצר היום קראתי שמי שמקלל הרבה הוא בייסיקלי גאון.

אז

נראה לי שאני מעדיפה גאון על פני נסיכה.

 👑

וזה.

איזו חרמנות מטורפת כזאת.

כזאת שבסולם של 1 - 12, בא לי 12.

חרמנות כזאת שמכניסה אותך לSAVAGE MODE.

הופכת אותך לעיוורת, אש בעיניים

כזאת שאחד מכם דופק את הראש בקיר פתאום בטעות ואפילו לא עוצרים כדי לצחוק על זה

ישנתי שנ"צ.

יומיים.

ברצף.

מממממ

מה נראה לך בוסיק בוס יקר שכל היום אני מחזיקה את עצמי לא לאבד את זה לגמרי וכל היום אני מונעת מהרגל שלי לרעוד בחוסר סבלנות כמו איזה ג'אנקית כי זה מרגיע אותי וכל היום אני נושמת לאט ועמוק והאישונים קופצים לי ממקום למקום ואני מעיפה משימות באויר ויש לי מלא אנרגיה שאין לה מושג איפה להתפרץ ואתה בא וצועק עליי בטלפון על איזו שטות ומכריח אותי לצעוק עליך חזרה ואז כולם מסתכלים עליי כי שומעים את הצעקות שלך מהחדר ואז אני מבינה שאני אתן לך לסיים לצרוח את הטעויות שלך עליי כי זה לא שווה את הלחץ דם שלי ואתה אומר לי בואי בואי לחדר ויוצא לי בחוסר טאקט לא רוצה תשחרר ממני הכל מעולה פה והם חושבים שאני עומדת לבכות אבל הם לא מבינים שבא לי לתקוע לך גרב בפה ולהוריד לך אחת. אז לא היום. ממש לא היום. בטח לא היום כשאני חושבת מהזין שאין לי.

אז הפוסט הזה נכתב ברוח צחוק ממש. חצי מדברת אל עצמי וחצי לא. והמקום הזה באמת מלא בכל מיני סוגים של אנשים מקסימים שכיף לקרוא ולהכיר ותכלס הייתי מחבקת כמה וכמה מכם ומכן אם הייתי יכולה. עמוק בפנים אני היפית. אמיתית.

אוקיי, אז גילית שאת אוהבת כשמשפילים אותך, מכאיבים לך, יורקים עלייך, משתינים עלייך, מחליטים לך מתי ללכת לישון, מה ללבוש כשאת יוצאת וכל שאיפותייך הן לנבוח לפי פקודה. כמו גאון קטן כתבת בגוגל BDSM והנה צץ לו עולם חדש כשבשורה הראשונה או השנייה מנצנץ לו הכלוב. אחרי שנרשמת בידיים רועדות ובחרת כינוי שלא תיארת לעצמך שימשוך תשומת לב שכזאת, התכוננתי לחוויה מלאה חשדנות מהולה בתקוות שיתנפצו לך די מהר :)

רק כמה עצות -

- LOSE THE ATTITUDE. אל תהיי שיפוטית. כנראה שהגעת למקום שהוא כביכול (וכביכול גדול כזה) נטול שיפוטיות לחלוטין כיוון שתמצאי פה אינספור פטישים וסטיות ואהבות, כאלה שיגרמו לך לתפוס את הראש ולתהות איפה היית עד עכשיו ואיך לא שמעת כלום מזה קודם?!?!?!?! לרוב התהליך יהיה כזה שמתחיל ב'WTF למה שמישהו יתחרמן מזה', ימשיך ל'אוקיי זה לא הדבר הכי גרוע ששמעתי' ויסתיים ב'יש מצב שהייתי מנסה את זה'.

- LOSE THE ATTITUDE 2. סביבה לא שיפוטית, אמרנו? אז אל תשנאי נשואים/נשואות שמחפשים להגשים את החיים ולהשביע את הרעב שלהם פה. בטח אל תכתבי על זה. הרי כולנו באותה הסירה. הרי כולנו בני אדם. הרי לכולנו מגיע שיהיה לנו טוב (אלא אם כן אתה סתם מחפש פה זיון וחושב שנשלטות זה סקס קל ולגיטימי לשחק אותה גבר-גבר ואז לך תחפש את החברים שלך יא זין).

-  בא לך מלא כניסות לבלוג? כותרת רטובה ועסיסית תעשה את זה. קריאה נואשת לעזרה מכל שולטי הכלוב תעשה את זה. כותרת שהיא תהייה אמיתית וכנה על החיים שלך שמלווה בפוסט סתמי למדי עם שאלות שגוגל היה עונה עליהן תעשה את זה גם. תוסיפי GIF  קצר של אנאלי, תמונה עסיסית של עצמך מזווית מחמיאה / כף הרגל שלך למקרה ובא לך לקרוץ לצד השני / או חצי חיוך כדי להפר קצת את האנונימיות הקשוחה ששולטת פה.

הכל יעשה את העבודה.

-  ותיפטרי מהמושג זונות צומי. כי זה לגיטימי, תגידי לעצמך. לגיטימי ומותר. וגם אם זה לא את, זה בסדר. גם אם הבדסמ אצלך הוא כמעט קדוש לפעמים ואת תוהה אם זה מוזיל את העניין, גם אז, זה עדיין בסדר. הכל מותר כאן!

-   תלמדי את כפתור ההתעלם. במקום לקבל הודעות שוב ושוב ושוב שוב ואז להתמרמר על זה ששולחים לך הודעות ושוב ושוב ושוב ושוב. התעלם מונע מהן לחזור שוב ושוב ושוב. ושוב.

-  אינטואיציה. תסמכי על הבטן. לדוגמא, כשמישהו פנה אלייך בצ'אט בעדינות וביקש יפה לקנות את התחתונים המשומשים שלך. לקחה לך שנייה לצאת מההלם, ואמרת לו שאמנם את לא בקטע אבל את מפרגנת לו, שימצא מישהי שכן בקטע. למה לא? לבריאות. הוא התרגש ושניכם זכיתם ברגע נחמד. לעומת זאת, פנה אלייך המדגדג הראשי של הכלוב!!!! ומשהו גרם לך לא לענות לו, ואיזה כיף, זכית. כי אז גילית שכל אחת שענתה לו בשלילה קיבלה פוסט נאצה נחמד ומלא באיחולים מתקתקים. איזה חמוד.

 
שאי ברכה ואל תהיי נאיבית. 

עוד משהו? 🙃

אני יכולה להסתדר עם תקופה טובה, כזו שהימים עוברים בקלות ואני מחויכת וכולם מסביבי צוחקים ואנשים מתמגנטים אליי והכל זורם. אני גם יכולה להסתדר עם תקופה לא טובה, כזו שאני קמה בבוקר עצובה והולכת לישון עצובה ואני רבה עם כולם כי אין לי סבלנות וכולם נראים לי מיותרים והייתי רוצה שיסתמו. יכולה להסתדר אבל לא מבקשת. 

אני לא יכולה להסתדר עם הבין לבין. 

לא יכולה להסתדר עם תחושת הבינוניות וחיים פושרים שכאלה. שהימים סתם עוברים בלי ציפייה, ואני שם אבל אני לא שם, והרצון לשתות בירה עם אנשים חדשים וזורמים מצד אחד אבל חוסר סבלנות כלפי בני אנוש שמדברים יותר מדי מצד שני.

הולכת לישון בוכה כי יש זכרונות שאני חולקת רק עם עצמי, טובים ורעים, וחוסר היכולת לחגוג את הזכרונות הטובים עם האדם שהיה שם קודם ועכשיו כבר לא רק גורם להם להיות קשים באותה המידה. אז צריך להדחיק. קמה בסדר, הולכת לעבודה בסדר, הימים עוברים בסדר.

את חרמנית ילדה? הוא שואל ואני בוהה במסך, מרימה את הראש ומסתכלת על השמיים דרך המרפסת וחושבת על זה ברצינות. בסדר. לא טירוף. לא נרטבת מכל מילה כמו קודם. 

אולי התקלקלתי. כמו איזה מכשיר חשמלי עייף. אולי נשבר משהו וצריך להדביק. שלוש שניות כזה. 

בשורה התחתונה נראה לי,

משעמם לי. משעמם לי כמו ילדה. 

וכשמשעמם לי אני מחפשת אקשן. 

לא תמיד במקומות הנכונים. 

כי כשהבוס המניאק של האקס אומר לו - 

"I will fuck your girl and send you a picture."

והשדון שלי פותח עיניים, אני יודעת שאני צריכה להיזהר. קארמה זה חשוב.

Be prepared.

🙃

כששירים מזכירים לי את האקס אני פשוט מקשיבה להם שוב ושוב ושוב ושוב ושוב עד שזה אולי עובר

Riding the horse again