מה שבא לי..

כשאת ממתינה בכלוב

לרגע שאקח  אותך עם הרצועה. 

 בתוך הכלוב שרועה.. הזנב השעיר נעוץ בחור התחת שלך

 שומר עליו פתוח בשבילי

 את  בחוסר מעש ובחוסר אונים של הכלוב הקטן

 את עפה ונפתחת במחשבות שלך הכי רחוק

 בהתחלה מנסה הקשיב לרעשים ולחשוב מה יהיה

ואז פשוט מתנתקת

מחכה 

את בעולם משלך

ומתרגשת ומתרוממת כששומעת שאני מתקרב לכלוב להביט בך. אולי לשחרר ולהשתמש

 אולי

 רק להביט בך מחכה

 ובודק עד כמה את רטובה  ומוכנה לשימוש

רגעים שהיא מתנשפת, עיניה עצומות וקשורות,מתמכרת למגע,מרגישה בכל גופה את התנועות, את מה שחודר אליה,את מה שיוצא ,את מה שחם, את מה שכה קר, את מה שמענג, את מה שלוחץ, את מה שנוגע.
ליטוף ,מגע בד ,מגע גוף, שפתיים, לשון, ידיים החולפים בקלילות על גופה ,לופתים לעתים, מכאיבים לעתים, מענגים תמיד ,משדרים צמרמורות מעלה מטה..
נעה לצדדים, קשורה לתקרה,ישבנה לוהט אדום,ראשה על צידה, נושמת בכבדות ורגליה הפשוקות אחוזות במפשק העץ. ..
גופה נע קדימה ואחורה, ברכיה כפופות, נוגעת לא נוגעת ברצפה,תלויה על המוט מהתקרה,נמצאת לא נמצאת..
מרחפת בחלל אחר, תחושות של מציאות לא קיימת, התמסרות למגע,לכאב ולעונג. שם, לא שם..
בפה פעור, מתנשם, מתנשף, גופה נע בפראות, כולה עמוסת תחושות, תשוקות, התרגשויות , ממוקדת רק במגע, יודעת להרגיש כאב, מצפה בעיניים דומעות לתחושה הבאה, להפתעה , לא יודעת מה יקרה בשנייה הבאה, היא מוכנה לכל, זו הנתינה שבה ,היכולת לתת, בכאב ובעונג עבורי. מרחפת..כאן ולא כאן ,לא נוחתת נעלמת בתוך  התחושות ..רוצה עוד..הרבה ושלא יגמר לעולם..

כמובן שנדרשת סבלנות וניסיון בכדי למצוא  את כל האפשריות

ויש לא מעט..

וזה חלק מההנאה והשימוש בנשלטת למשחק למידה שכזה..

לא רוצה להכליל.. 

אבל יש דעה רווחת שנשלטת חדשה היא עדינה יותר 

 וצריך להתחשב בה ולא לקרוע אותה כבר מהתחלה

 ונשלטת מנוסה אין לה גבולות והיא תספוג הכל

אז..

לדעתי  זו טעות משמעותית

יש   סאקלה שבצד האחד יש את הנשלטת שמגיעה כבר מהתחלה

בצורך של:

 אני אבוא בלי חיבוקים.. בלי מילים .תיקח אותי, תקרע אותי, תעשה בי כל מה שבא לך

 כשתסיים, תזרוק עלי את הבגדים, ותשלח אותי הביתה

 בלי מילים, בלי רגש ,בלי יחס

בצידו השני נמצאת זו שמבקשת להיות ילדה קטנה. 

תחבק, תקשיב, תשתמש, תהנה תתענג עלי בכייף

  תדבר איתי, תהיה איתי כשצריכה

ואכאב בשבילך כי אני רוצה לרצות

אני שלך,רכושך , אני שייכת

אבל..

הסקאלה הזו היא לא קו ישר

 אלא מעגלי

הנשלטת מהקבוצה הראשונה תפתח רגש..

היא תצמד ותחבק  כאילו בהסתר את הרגל ותנשק קלות

 או תבקש לשכב ליד המיטה עם הרצועה והקולר   

תניח את הראש על הברך ותיקח את היד ותניח על שערה לליטוף

ולפתע היא יכולה לדבר. לחייך כשבאה וכשיוצאת

היא כבר נצמדת  מלטפת ומלקקת.. ומחייכת..

זה תהליך מסוים שעוברת עם הזמן ההכרות והרגש

 ויש

את הנשלטת ילדה

  שמצהירה שהיא  מתמסרת וכואבת ומוצלפת רק כי היא רוצה לרצות

 אבל..

תוך זמן קצר היא מתמכרת לכאב. לריחוף

 לניתוק מהכל ,כבר לא רק מתוך הצורך להתמסר

אלא כצורך שלה להרגיש ולחוות את ההרגשה הזו שמרגיעה

 ההרגשה שהיא בטוחה ועפה לעולמות רגועים ושקטים עם הכאב  חזק ככל שיהיה

  ואז..

 היא רוצה עוד..  ומבקשת בלי גבולות

 רק לקחת לשמור עליה להשתמש בה כרצוני 

וליהנות מכל מה שארצה לעשות בה

כמה שיותר, יותר טוב

ובתוך המעגל הזה כל אחת יודעת מה נכון לה

ומה שנכון, נכון להיום

 לעכשו

רוב רובן של הנשלטות שיקראו זאת 

יגידו: אני לא כזו .. אני  מיוחדת, לא כמו כולן

אכן מסכים 

כל אחת יחידה ומיוחדת

 כמו  כולן

לאחר שאת כבר מזיעה ורטובה עם שיער פרוע

האיפור מרוח, וסימני ההצלפות והחבלים על גופך  העירום

כשאת לאחר השעות בהן שיחקתי והתעללתי בך ובגופך

 כצעצוע שלי ובובת המין 

מותשת ומתנשפת,  גונחת,  בקושי יכולה לנוע או לפקוח עיניים

 זה הזמן בו אני מסיר את הגאג מפיך 

 ושואל בנימוס

האם את מסכימה שאסשן אותך?

בתחילה הכל מפחיד ותובנות וההבנות

לא ממש ברורות

 אבל

כשפוגשת את השולט שבאמת יכול לקרוא אותך

 שיודע לפתוח הכל בך

את מרגישה חופשיה לתת אותך

 להתמסרות בצורה מוחלטת 

 ללא פחד

לא יותר מידי לפחות

 נפתח  בפנייך עולם שפשוט נסחפת ונכנסת לתוכו

תוהה איך לא חשבת על זה קודם

 השקט והרוגע שבא עם חוסר האונים והכאב

 זה משהו כשאת בחוץ

 את בכלל חושבת שזה מטורף 

ואין מצב שאת בכלל תהיי שם

 אבל  כשיש מי שלוקח אותך למסע הזה

 ברור לך שאת נשארת כל הדרך

 ואין דרך חזרה

 ורוצה עוד, והרבה ויותר 

הדרך היא המטרה

יש עליך סימנים להתחרמן  מלהביט

 עוד משהו שחשבת שאין מצב שיקרה

 אבל זו את

 ואת לא מוכנה לוותר על שום רגע בו את מוכנה לתת הכל

 להתמסר 

להיות רכוש וחפץ

 וכל דקה וכל שנייה 

את מבקשת לעצמך להרגיש ולחיות ולהיות ..

רק להיות הכל וגם כלום

בו זמנית

שנגשתי לחצר ופתחתי את השער שבו נכנסת, ידעתי כי משהו קורה,לא ידעתי מה פניך אומרות,
אבל ידעתי כי אשמע,אז חיכיתי, ישבת על הספסל בגינה, הבטת לברכת הדגים,לא יודע אם ראית,אבל מבטך נעוץ ללא תנועה ,ישבתי לידך,דמעות בעינייך,חיבקתי ,ועדיין המתנתי למילים.
יכולתי לנער אותך, ולדרוש שתדברי,ויכולתי לחכות,בחרתי באפשרות השנייה.
עינייך הביטו בי,השפלת מבטך,מילים לא הצליחו לצאת מפיך,לא הצלחת לנסח משפט,התחלת,
הפסקת ,התחלת אחרת,ואני לא הבנתי הרבה,הבנתי משהו בקשר לבעלך,אם הבנתי נכון,אז מאיזו שהיא סיבה לא מרוצה שיש לך גבר נוסף בחייך,וזה שאת מכנה אותו הגבר אדון,לא עוזר,ושאת סיפרת לו על הסשן האחרון שעברת עם אדונך,בעלך כלל לא התלהב משום מה.
נראה כי הקשר שלך איתי לא מתקבל בעין יפה על ידי משפחתך,גם אמא שלך לא מרוצה ביותר, שסיפרת לה על ההצלפות שאת מקבלת באהבה,ואבא שלך היה יצא לגמרי נגד הקשירות, וגם נגד כיסוי העיניים, לגבי הפה דווקא מצא חן בעיניו 

בעיניי בנך מאד מצא חן העניין עם הנרות.בעיקר כעת לפני חנוכה.ובקש לנסות על חברה שלו לכיתה,ושאל ובקש הסבר. ואיך עושים.
הבת שלך התעניינה יותר בעניין הרגשי,והסברת לה את מהות ההתמסרות והצייתנות, ראית כי ברק בעיניה,ושאלה לפרטי פרטים,ואת הסברת הכול,לכולם,על כל השאלות ענית חשבת שישמחו על השינוי בחייך,אבל לא נראתה התלהבות יתרה מצד משפחתך,דבר שאכזב אותך מאד.
אבל לא נראה כי השתנה דבר,קמתי ונכנסתי הביתה, ואת באת אחרי.בשקט,ללא מילה נוספת.

לאהוב בכאב

להביט בך נוטפת

 עבורי

בשבילי

לרצוני