מה שבא לי..

רבות מאלו שמעולם לא התנסו,  יודעות בדיוק מה הן רוצות

 הן קראו, שמעו ומפנטזות את הרצון שלהן

הצעתי כמה פעמים לכתוב את מה שחושבות שרוצות לחוות 

 ולסגור במעטפה

 ואז לאחר שהתנסו

יראו כמה הן בכלל פיספסו את הצורך שלהן

 ואם זה שולט טוב, זה  שידע לקרוא אותן מבפנים

לא זה שיקשיב להוראות  הנשלטת

   שידע לקחת אותה כפי שהיא באמת  צריכה

 לא מה היא רוצה

לאחר התנסות באמת 

לפתע נמחק כל מה שהיא חשבה שרוצה

 כעת היא יודעת.  הרגישה את מה שהיא צריכה

 מאד מוזר הקטע של לשכוח מהרצונות של הלפני

שלפתע נעלם מהזיכרון

ורק  הצורך האמיתי והנקי נותר

הכל כל כך ברור..

כך צריך

 כך יהיה

 וכך הכי נכון

הכך הזה כמובן משתנה במינון ובדרך ובמעשים

 אבל זה נתון שהשולט  צריך שידע לנגן בה מבלי לזייף

כך הכל ברור

 והשליטה נתונה.

לראות אותה מתפתלת.. להביט  בה..  לחייך לעברה ברצינות תהומית.  לתת לה לשקול ולהלחץ ואז להכנע ולעשות כרצוני..לדעת שהיא עברה עוד שלב. עוד  משהו שהיא חששה שיהיה קשה לה. כאחת שלא התנסתה מעולם לפני כן.. ואני רק מביט.חווה איתה את ההתרגשות שבפנים גם אם היא לא אומרת מילה.. בתוכה היא   שלמה.

טירוף של רגשות בתוך סערת סשן.  הכל מתנפץ,  נמרח  ומתנקז למגע הכואב.

למצב  של חוסר אונים. לאותן המילים שחודרות בצורה של ציווי

                       והציות  המוחלט לבצע.

 לכל מה שאובד כך בסערה שמתנפצת אל האין

 למקום שלא קיים במציאות.

רק הכאב, המגע והמילים המרחפות כמעט פיזית באויר

פועלים להוביל לאט ובבטחון

   לנקודה שלא קיימת בזמן  אמיתי

למצוא  את המקום והתחושה שאין אמת יותר מזה

הכל הוא הכי אמיתי ונכון באותם רגעים של טירוף חושים מוחלט..

המקום שהוא הכי  נקי ומשחרר מכל עקבות של כאב

תחושות שהמציאות  בעולם האחר

 מחוץ לבועה הזו, המציאות  שכה שלוחצת ומכאיבה 

לא מובנת.

נעלמת בהתרוממות רוח של רוגע .

  כאן, ברגעים אלו בדיוק,

הכל  נכון ברור ונדרש.

ברגעים של שלמות וטהרה

במקום בו הכאב והעונג משיקים  זה לזה

 בתאווה,  בהתמכרות  ובעירפול חושים

  המקום בו למילים  יש  משמעות משלהן

 הכל מתהפך, הכל מתערבב בתשוקה, שהמגע והמילים

 הרטיבות והתנועה 

  מעירים בך  את היצר הקדמון שחבוי בתוכך

  מאכיל את השדים שבך שירגעו כבר

 ותהיי 

 קשורה  בשקט שלך, בהתנתקות שלך

בהעולם האחר

שייכת לי בלבד

כשהיית כאן ידעתי לחבק
שנגעתי, אהבת לנשק
שליטפתי, אהבת להתרפק
שהכאבתי, ידעת להתרגש
שקשרתי, היית חופשייה
עפת לאותם המקומות
שאיני מכיר.
כשטפטף עליך הנר,ראיתי את
תנועת גופך עם חום השעווה 
את אגן ירכייך, שנע
בתנועות המגרות של האהבה.
מטפטף עליך, מביט בך
בין רגלייך החום גובר
ולא רק בגלל הנר.
רואה את החיוך האידיוטי המרוח על
פניך
רואה את הצבע האדום
והחם, באחורייך.
את כל כך בתחושות
את כל כך בתשוקות
שומעת את המילים שמגרות אותך
מחייכת ,סופגת 
מתמסרת לכל.
נעה כבובה לא חוטים,
נעה עם המילים.
נעה מפושקת
מתחננת לשימוש, לרצות
לתת כולך
נשמתך וגופך 
שאהיה מרוצה
שאקח, ואשתמש
אתענג עליך כעל
זונה ושפחה.
יודעת ששייכת
שייכת לחלוטין,
מוסרת עצמך בידיי
ללא היסוסים
יודעת שאשמור.

גם לאחר שאשחרר 

ואגמור

קשר בדסמי הוא קשר מפותל וללא חוקים

        בכלל לא כמו שיברי..

אני כשולט רוצה לקחת אותה כרצוני..

כשפחת מין.

זונה שלי.. צעצוע להנאה .. וכלי עינוגים..

ועוד ועוד הרשימה  מתארכת..

אבל

בסופו של דבר אני עושה בה מה שבא לי

 בתנאי שזה מה שבא לה.

קשר בדסמי הוא סוג  של פלונטר.. בלי קצוות לחבל

יש את היחסים

יש  את המשפחות

יש את  החיים  והעבודה וכל מה שקורה שכרוך בזה

 יש את הזמן והמקום, החשק והצורך

ישנו הרצון, היחסים, המילים, הכאב  וההשפלות 

 דברים לא מסתדרים בהתאם לרצוננו

כמו חבל שמקפלים ומסודרים יפה .

 תמיד יש את הקצוות הפרומים..

ויש הרבה קצוות  של חבלים, כל אחד מוליך למקום ומצב אחר..

  קשר בדסמי הוא למעשה

פרימת קשר בצורה  מסודרת

בהנחה שלכל חבל יהיו רק שני קצוות מסודרים 

אחד לצד השני..

ברור שזה בלתי אפשרי אבל לי מותר לקוות.. 

הרי אני השולט..

מתי  מישהו כתב משהו  על שעבוד האדון  בידי שפחה  אכזרית?

  שולט  משקיע מתאמץ, מנסה דברים. חושב על רעיונות, לחדש להפתיע

מתעלל בשפחתו עד כלות הכוחות

 מזיין  כמה שיכול  למען הנשלטת המתפתלת בעונג

קושר מתיר ומכאיב

 משאיר סימנים שהכלבה  מתגאה בהן

 וכל זה עבודה שלי

 אני המשקיע

משתדל לרצות  שפחה זנותית מיוחמת

 וממשיך ונותן את נפשי גופי ונשמתי  

והיא רק מתחננת לעוד

ואני ממשיך כי זאת עבודה שרק אני אוכל לעשות בה

 ואני אפילו כותב מידי פעם.. כשיוצא לפחות..

        והנשלטת..?

              כן אדוני

            לא אדוני

           תודה אדוני.

              אין.. אין הערכה.. אין הכרה בהשקעת האדון לפני כל סשן..

      לעיתים שפחה נחמדת כותבת על האדון שלה..

             אז תודה באמת...

                     ואני?  אם אין שפחה לי..

                מי לי??

מהוו במרכז החדר משתלשלת שלשלת מתכת מבריקה, לא גבוהה מידי. לכן מאד נוח לקשור שהידיים למעלה..הגוף חשוף.. מצפה.
ואכן היא המתינה בשקט.
ראשה מורכן מעט. לבושה היא בקולר ,האזיקים וכיסוי העיניים.
ברכיה מעט אדומות מהכריעה שכרעה קודם על ברכיה מול המיטה, ישבנה אדום רק מהצלפות היד.. כעת לראשונה עומדת לחוות את הצלפת הקיין, ברור שחוששת. בתחילה זה היה הגבול. אז חוותה את השוט כטובה לאדון שלה,ואז שהשוט הקפיץ אותה לחוויית הספייס, התלהבה וציפתה לתחושות שיחזרו.אז מגיע הרגע כמו תמיד, היא ביקשה עוד והרבה . להתנסות בכל מה שיש. לדעת בעצם שכל מה שחשבה שבחיים לא יקרה, קרה, והיא כל כך משתוקקת לזה כעת שוב.
להצלפות, להשפלות, כל זה היה כל כך מפחיד לה בתחילה.. שבכלל לא רצתה אפילו לדבר על זה. אז לא לחצתי , יודע אדון נפש שפחתו, יודע שיגיע הרגע בו תתחנן, תבקש, תדרוש עוד. והרבה מהכול.. אבל כאן, במקום הזה צריך להיות מספיק שולט ולא להתפתות ולהיסחף. הכל יבוא לאט ובסבלנות. לא היום, אז מחר. או מחרתיים או מתי שיהיה. אסור למהר.. כל דבר בזמנו.

אני יודע עליך,על חלקת עורך ופיטמות שדייך,על לובן ישבנך שצריך להישאר לבן וחלק,מכיר את טעם ערוותך,את  ניחוח תשוקתך,חש עדיין ליטוף שפתיך על גופי.יודע את תחושותיי, ואת תחושת אברי בתוכך, בכל חור אפשרי.

יודע שכל נגיעה בך, חייבת להיות זהירה,כי מחר יש לך יום צילומים.
תמיד צריך לפתח רעיונות חדשים, לכאב ללא סימן,להמציא כלי כאב שאינם מותירים חותם.מכיר כל נקודה בגופך.כל מפסק ומתג.יודע איך את פועלת לרצוני , בכל רגע וזמן , לפי שיגיון לבי.
אני מנגן על גופך את המוסיקה שאני אוהב,פורט על קלידי תשוקתך,ואת נעה בקצב ,ובריקוד בו בחרתי עבורך.
יודע היכן המיתר שירעיד את גופך ,יגרום לו לפעום ברטט.יודע איך השרביט החולף על גופך גורם לך ליבב בקצב הנכון, ויודע איך הלמות התיפוף על עור גופך המתוח,מוציא את הטונים הגבוהים שבך.ואת היא התזמורת עליה אני מנצח  .ואת היא הרקדנית שעל במת הריקודים שבחרתי לך.
את נעה בתיאום,מכניסה כולך והכל בתנועתך,כמו בובה על חוט,כמו בובת כפפה, שידי בתוכה, והיא פועלת כרצוני על כף יד אחת ..
   אבל..הכי נפלא להביט ולראות איך את כל כך מאושרת להעלם

                                         ולהתעורר מחדש עם החיוך המקסים שלך..

מקומה, בפינה ליד הכלוב כשהקולר עליו גאוותה לצווארה,  מחובר לרצועה, רצועה פיזית ומטפורית, היא כרכושי וכחפץ שקט שמחכה בקוצר         רוח  להלקח לשימוש

 במטרה  לרצות  ולגרום הנאה ועונג, עם רצון עז לחוות, להתרגש, ולרעוד בתאוות התמסרות מוחלטת, שמבטאת את שלמות הקיום באי הקיום ברגעים אלו  ולמטרה זו.

כשיש בה התמסרות כצורך ורצון, שיש בה היכולת לתת עצמה ולהרגיש שהיא גדלה, יודעת  שיש לה מקום, ואין לה דבר, כל הדברים הבלתי אפשריים שהם המציאות.

                                 הכאב זה העונג

                       השתעבדות זה החופש

                      הכבילה היא שחרור

              השפלה היא התעלות

                                              חדירה שממלאת היא התרוקנות .