עוד לילה לבן....
כאבים....
מנסה להזכר מתי ישנתי בשבועיים האחרונים יותר משעתיים ביממה וגם זה בזכות משככי כאבים....
כבר הכרתי את כל הספסלים בבית חולים. איך הם ביום, ומי פוקד אותם בלילה. עוד ציפורי לילה שכמוני, שרק מחפשים מזור, הן נפשי והן פיזי.
והתסכול....
החוסר אונים....
התקווה לרגע שהינה הבדיקות הבאות בטוח יגלו מה התחיל להשתבש בגוף שלי בגיל 45.
והדמעות כשמספרים לי שגם החלק שנבדק עכשיו - בסדר.
לפני יותר משנה הכרתי פה בכלוב מישהי שסובלת מכאבים. זוכרת שהיא הייתה רק בהתחלה של כאבי התופת שלה, ואמרתי לעצמי איך אפשר, איך מדע הרפואה הכה מתקדם ובמיוחד בארצינו הקטנטונת, לא מצליח להושיע אותה.
והינה אני, שבועיים בלבד של כאבים, וייאוש שהולך וגובר.
ומחשבות.
והירהורים.
והמון זכרונות כואבים אבל טובים כשמתבוננות במגדל המים שנחרט בזכרוני היטב לפני 14.5 שנים, בין ציר לציר, בין צרחה לשחרור, בין כאב רוצח לאושר הכי גדול שיש.
חיים אחרים.
ת ס כ ו ל.