מפגש מנאצ' בפאב בפלורנטין.
מסורת שהמוזה מטפחת כבר שנים.
לשמחתי אתמול הייתי במרכז וכך הייתה לי הזדמנות נהדרת להגיע.
אנשים מוכרים, אנשים חדשים, אנשים נעימים, וקריאת שמחה מאלוהים - היי, היום את על אזרחי!😁😁😁
מתחיל להרגיש לי שוב סוג של פינה חמה כמו בסלון של פטריק, אי שם לפני שנים.
מתחיל דיון מעניין בנושא אחריות.
נהנית לתרום מעברי, מעולמי המקצועי. לדבר בגלוי, ללא רמזים ומסיכות. כן הייתי מלכה בתשלום, בעברי. להרגיש בנוח עם חלק מהותי מחיי ועברי. שאני גאה בו עד מאוד.
מה שלא בהכרח יכול להתרחש בקהילות אחרות.
ולמרות זאת אני שמחה שאני סוג של שגריר בדסמי כשמכירים אותי בעולמות אחרים, שרואים שהקרניים והשוט היחידים שעליי זה בקעקוע של אלכסינה שלי.
שגם עם עיניין בעולמות לא טריוויאליים, ניתן לקיים חיים נורמטיביים כשמקפידים על איזונים. כשמפרידים ומבינים שפנטזיה כשמה כן היא ולא דרך חיים. בכל זאת ונילים, לאט לאט, בכפית 😎😉
אנשים חלקו ושיתפו והייתה אחת שהכי משכה את תשומת ליבי שסיפרה על התהליך שעברה לאחר שנים של היותה שולטת, ועל הצד השני המופלא שנגלה כשסוף סוף שיחררה.
הקשבתי והוקסמתי! הזדהתי כל כך! הייי זה מה שעובר עליי בתקופה זאת עם היקר שלי.
ממפגש למפגש מוצאת את עצמי עוד ועוד מרפה. מותחת גבולות וכל החבילה. מצליחה לשחרר גם בלי מה שעזר לי בעבר.
סומכת עליו כבר בעיניים עצומות כי הבטחון שנותן לי להיות חשופה מולו זה משהו שלא חוויתי עד היום. עשינו כבר כמה דברים שבעבר נתפסו בעיניי בתור קיצון.
הקבלה, האהבה העצמית שלי והאנרגיות החיוביות, בין היתר מוזנות בהמון פרגון, מחמאות וחום ממנו.
ב ט ח ו ן.
ושמחה כל כך שבזכותו לומדת שהכל שוב אפשרי כשיש את האדם שבאמת אוהבים.
כשבאמת רוצים.
תודה לך יקר שלי.
