לכוכבה יש אח צעיר בשם.... רמזי (מניחה שאתם כבר מבינים את ההקשר). קיבלתי לעשות עליו בייביסיטר כשיש עליו רק 300קמ. אפילו את הניילונים יצא לי להוריד.
בזמן שכוכבה שלי גרושה מנומרת בעלת חן וכבוד, נושאת בגאווה מאחור, ליד המספר, מדבקה של אלכסינה , רמזי הצעיר, עוד לא בן חודש, אבל כבר נתן לי לסיים הרצה ולפתוח מנועים. הוא ספורטיבי קטן (GTI) עם כל השכלולים, מפנק בטירוף, כנוע לגחמות מתפרצות ואין כמו הסאן רוף שמחדיר שמש נעימים, מגרגר בהנאה ומחליק בכבישים.
היום בצהריים קיבלתי ממנו הודעה: מה דעתך על ים ונסיים במסעדה טובה?
כשהגעתי בבוקר לעבודה, ראו שאני גמורה (ראה ערך הפוסט הקודם) (מזל שאתמול כולם היו בהפקת אירוע חשוב ולכן יכלתי איכשהו להמשיך לכאוב ולסחוב את יום שני) אז ביקשתי לסיים את היום ולהשתחרר.
נכנסת לרכב ופותחת את הסאן רוף, נונתנת לשמש לחמם את ראשי וחובשת כובע לשמור על שערי.
לחיצת כפתור ורמזי מתניע בהנאה, מערכת המלוטימדיה החדשה נכנסת לפעולה. מכניסה את הכתובת לוייז ויוצאת לנסיעה. בוחרת מוזיקה מקפיצה ומגבירה בהנאה. חושבת על כך שטוב ששמעתי בעצת "דר-סלון" שלי - תמיד להחזיק ברכב בגד ים ובכלל בגדים להחלפה.
נפגשים בים, הוא מגיע מרחוק.
יורדים לחוף ומתמקמים. בקבוק בירה קר עבורו נשלף ואני עם האקסל שדאג לי.
יושבים ונהנים מהשלווה והמזג האויר המדהים. הוא מדי פעם טובל בים אך עבורי עדיין קר מדי.
השמש מתחילה לשקוע וזה הזמן להתקפל.
אורזים את הדברים ואליו לרכב ממשיכים.
הוא מתעקש על מסעדה טובה ושאפילו תהיה חגיגית. מגיעים לשוק הפשפשים, מטיילים קצת ומוצאים איטלקיה קלאסית, מתיישבים ומזמינים.
בזמן שאנחנו ממתינים הוא שולף קופסא קטנה.
נזכרת בסיטואציה דומה לפני כחצי שנה, אך מרחק שנות אור בהרגשה.
"תשמעי, מה שהיה ביום ראשון, היה פשוט בלתי נתפס. זה היה כל כך משמועתי עבורי. סמכת עליי בעיניים עצומות וזה לא מובן עבורי..."
נרגשת פותחת את הקופסא ובפנים שרשרת עם לב.
"מבחינתי היום הוא היום שאני מרגיש כה חזק את שלי ואני שלך סוף סוף, בלעדי.
והלב על מאתיים.
חורטת כל פרט בזכרוני. המקום, מה לבשנו, מה אכלנו וכמובן התאריך. מפליגה בדימיון אם נחגוג באותו מקום בדיוק שנה מהיום. עושה חישוב זריז כמה זמן מכירים וכמה מזה הוא למעשה היה שותף לפנטזיה שלי, שהגשמתי לא.א.ב.ן, שביקש להיות קקהולד אמיתי.
סיימנו מוקדם כי היום הוא הבטיח לילדים שיהיה איתם. החזיר אותי לרמזי שחיכה לי בנאמנות בחניה.
נכנסת לרכב ומתניעה.
מנסה לעכל את גודל המתנה.
אומנם שרשרת צנועה אך בעלת אמירה כה חזקה, מגמדת את הטבעת שקיבלתי מהא.א.ב.ן בזמנו ונמסרה באהבה לאחיינתי.
מקלידה בווייז נייטשיפט, בכל זאת שלישי היום, ומתבאסת שהוא לא איתי אבל מחייכת כי אוטוטו סדום שבועות וסוף סוף הוא בא איתי!!!!
