היה לי משעמם אתמול בעבודה.
מאוד.
הייתי מוצבת אצל לקוח של החברה (כי מחוייבים לתת שירות) ותכלס העברתי שעות בחוץ עם סיגרייה(כי זה תאגיד ענק ויש להם יופי של רחבה עם ספסלים ופינות חמד וחדר אוכל ברמה של מלון 5 כוכבים) וחותמת כרטיס בסוף יום.
בעודי מנסה לעשות עיניים לגברברים המקומיים (כי בכל זאת הייטקיסט מבוסס עם עיניים כחולות וילד כאפות בילדות, זה החלום שלי) מהרהרת מה עם האקס הזה והזה והזה?....
שולחת הודעה של מה נשמע ומהתגובה וההתכתבות בהמשך מבינה שזאת שמצא בסוף שלנו (כמובן מאחורי הגב ובמחיר של פגיעה קשה על כך שלא היה איתי ביום שהיה לי חשוב מאוד, כי היה חרמן עליה, בדיעבד) עדיין איתה. "לנצח", זה מה שענה.
והינה גם ההוא שהגיע אחריו כבר בקשר סוחף עם אחת, שלדבריו "את הצבת רף גבוה מדי לאחרות".
ומה עם ההוא? בוא נבדוק בפייס - וואלה, ההיא שהתלבשה עליו שלוש שעות אחרי שחתכתי, לפני כשנה, עדיין ביחד ומשפריצים המון אהבה....
ועוד
ועוד....
רגע רגע רגע
ואני????!!!! עדיין לבד?....
תוהה....
האם הייתי כל כך קשה לכיבוש? לשליטה....
האם הם עייפו ממני, הרימו ידיים כי היה קשה?
האם הטירוף של רכבת ההרים ששמי מתנוסס עליה בגאווה, הכריע?
האם אני פגועה?
האם אני מקנאה?
או אולי, וממש בקטנה, אני שמחה שלימדתי אותם מה החיים המדהימים שווים כשיש לך את השותף המתאים למסע.
והקטנה הזאת, זה זה.
בוחרת לראות את הבחירות שלהם ככה.
כי למה לסחוב על הגב שקים שליליים של קנאה ורגשות שליליים....
חייך
והעולם יחייך אלייך בחזרה.
הכל לטובה.
בדיעבד.