חתול מעורר

משוייכת.

מצחיק איך העולם מסתובב.
הוא רצה אותי שאהיה המלכה שלו. שאסמן אותו. שיהיה שייך לי ורק לי (דאג לעדכן על כל קשר שסגר במיוחד בשבילי).
הריגוש שלו הגיע כשאני הגעתי לשיא, כשלשם הוא בעצמו הביא אותי.
הוא דאג ופינק
בישל, רחץ ומיסאז'
והיה עם יד נדיבה.
(וכמה שהרגליים שלי התגעגעו לאותה הרגשה מופלאה של אדם בוער בתשוקה והערצה...).
העניק כתף רחבה להניח את הראש בערגה.
הקשיב רוב הזמן וגם שיתף מתוכו.
אכן גבר מושלם.
כבר חשבתי שזה זן נכחד לאור מה שיצא לי להכיר בשנים החולפות.
דור הMTV, כאן ועכשיו שלא יודעים גם להעניק.

גם אני רציתי להעניק, לתת, לפנק, להפליג עם (מה שמתברר) הפנטזיה שלי. פנטזיה לא מורכבת לא קינקית ולא סוטה. פנטזיה של גבר אמיתי בחיי. שגם לי מותר להיות חלשה ושבורה. Me2. זה הכל.

והאידיליה ברגע אחד התפרקה.
כשהבין שאני רוצה בסך הכל להיות משוייכת לו באותה מידה.
כי זאת מבחינתי הצהרת אהבה.
רגליים קרות, האוזניים כבר לא מקשיבות, רק הלבידו הגברי עוד דחף אותו להפגש ולתת פיזית מעצמו.
כנראה שכל הפעמים שכתב לי את אותן מילים מופלאות הגיעו מלמטה ולא מתוך ליבו.
ושוב הייתי תמימה. ושוב האמנתי לשווא שזה אמיתי. שזה אפשרי.

ולכן לא מאמינה בעולם השליטה כדרך חיים. זהו עולם של פנטזיה שטוב שתשאר בין הסדינים.

אין לי כתר על הראש, וגם אם היו מציעים, לא הייתי רוצה בשום פנים ואופן להיות "מלכה".
רוצה דבר פשוט,
להיות אישה. כמו פעם.
בלי משחקי תפקידים.
רוצה להיות פשוטה כנה ואמיתית.

ובמבחן התוצאה
הינה עוד אחד שבשבילו הייתי בסך הכל פנטזיה וכשהעזתי להיות אמיתית, הוא מצא לו את התירוץ המושלם להעלם.

גברים, בבקשה, תתבגרו.
תהיו גברים אמיתיים
ואל תפנו אליי אם אתם נשלטים של הזין שלכם.