חתול מעורר

התחלתי לעשות סדר.
סדר בבית,
סדר בבגדים, בנעליים, בכביסות,
סדר בספרים, דיסקים ומחברות ישנות,
סדר בסירים, מחבתות וסכו"מים,
סדר בארונות, סדר ברהיטים,
סדר בניירת ישנה,
וסדר במגירה שנשכחה.
ומתישהו גם אגיע לתמונות ואלבומים ישנים
(אבל זה כבר סדר אחר, זהו סדר בזכרונות של החיים).
סדר בחברים/ידידים/מכרים
ואת מי באמת אני רוצה להשאיר, כי הוכיח שהוא חבר אמת ללא תנאים, וזוכה אצלי להיות שותף בחיים.
ותוך כדי מבינה שלמעשה אני עושה סדר במחשבות ואפילו ברגשות.

וכנראה הגיע הזמן באמת, כי כרגע הכל מוצף בבארדק על כל מה שהדחקתי שנים.
סערה רגשות עזה מעלה פחדים והתמודדויות לא קלות.
כמה ניתן באמת להמשיך להסחף בלי סוף? לבלגן ולהתבלגן כהרגלי כבר שנים.
כי נוח
כי הפכתי להיות שייכת לזן של העצלנים המדחיקים.

והינה לשים שוב את מבטחי באחר,
אבל הפעם הוא שונה,
הוא בין היתר, בלי לדעת או לכוון זאת, עוזר לי לעשות סדר,
במחשבות,
במעשים,
ובחשיבות התוצאות.
שגורם לי להרגיש בחוזקת מציאות
את המחיר של לאבד שוב,
בגלל חוסר בטחוני,
בגלל חוסר אמונתי,
בגלל ייצר ההרס העצמי,
בגלל תאבוני,
בגלל טמטומי,
בגלל ההדחקה של עצלנותי.

וכשסוף סוף יש סדר
מתחילים לראות את כל היופי הבלתי נתפס שנפרש.
כשאין אותו מעטה בלאגן,
שהייתי שרויה בו שנים.
שהעדפתי שוב ושוב פשוט לטאטא מתחת לשטיחים,
לזרוק במגירה,
לקבור בארון,
למלא עד אפס מקום,
ב"מיותרים" לחיים, מכל ההיבטים.

ושטח האחסון שהתפנה עצום
ןאיזה כיף יהיה למלא אותו מחדש
באותם
רגשות,
מעשים,
החלטות,
זכרונות,
ואין ספור
טובים.