חתול מעורר

באוטובוס בדרך לכפר סבא לבית הספר החדש של הבן שלי.
פגישת הכרות עם היועצת.
בעבר תמיד הייתי מקפידה על הופעה מצודדת לפגישות שכאלה. אלגנט, עקבים, שיער מוקפד וכו. רצה להספיק מהעבודה באיזשהו תפקיד משמעותי.
והפעם -
שורטס גינס קצרים, נעלי ספורט וטי שירט של יום הרוכבות הבנלאומי וכמובן תיק הארלי דייוידס, התיק הניצחי.
אוזניות עם פליי ליסט אהוב ושירים שאחד אחד נוגעים.
חלקם עתיקים, חלקם לא מזמן הצטרפו לרשימה.
וחושבת כמה השתנה בחיי בתקופה האחרונה. כמה הדבקתי פער של עשור בהתבגרות אישית.
שכבר לא באמת מזיז לי הרושם כלפי המורים של הבנים.
הפכתי להיות האמא הקלילה, עם כובע המצחייה. לא זאת שמתרוצצת עם קריירה ונקרעת בין העולמות.

והינה כדי לחזק את ההרהורים עולה לו שיר שבעבר היה גורם לי כמעט באוטומט להזיל דמעה.

ולרגע עוצרת את הרגש הרגיל ומקשיבה מחדש,
ומתחילה לחייך!
בעבר אני הייתי הטיפשה
וכיום אני זו שהשיר הזה כאילו נכתב עבורה,
ככה אני בוחרת לראות.
והוא מתאים בול.
כמו כפפה.
ומחייכת.
ותוהה
מה מבין הגרסאות בשיוך הריגשי שלי אאמץ בפעם הבאה שאשמע.

מישהו פעם
מילים ולחן: עברי לידר

מישהו פעם אהב אותי ככה
לעלות על ספינה לשלושה שבועות
באמצע הלילה שיכור מרוב אושר
לקפוץ הוא לא יודע לשחות

מישהו פעם רצה אותי ככה

אני הייתי יפה והוא די צעיר
כתבנו מכתב לא היה בזה פחד
שהכל אפשרי אם מספיק מנסים

מישהו פעם אהב אותי ככה
לכתוב על היד בצבעים לתמיד
את ראשי התיבות של שמותינו ביחד
בתוך לב אדמדם עם פרחים

מישהו פעם רצה אותי ככה
לא היה לו אכפת מה אומרים אחרים
ואפילו שלא התאמנו ביחד
הוא המשיך לנסות ולכתוב לי שירים

מישהו פעם אהב אותי ככה
קצת בטירוף וזה היה לי נעים
מספיק בשביל לא לקום וללכת
כשמרוב אהבה נולדו הקשיים
מישהו פעם רצה אותי ככה
לכתוב לי מכתב של 20 עמודים
לתאר שם הכל על כשנהיה יחד
בתיאור מדויק עם פרטים

מישהו פעם אהב אותי ככה
כמו שהיום כבר בקושי רואים
אבל אני הטיפשה לא רציתי לקחת
את החיים שהציע שרצה להגשים

מישהו פעם עזב אותי ככה
עלה על מטוס למקומות רחוקים
ונשארתי ריקה משותקת מפחד
שיהיה לי רק טוב ורגוע בפנים

מישהו פעם אהב אותי ככה
השמיע לי מוצרט מתקליטים ישנים
ואני הטיפשה לא הקשבתי ללחן
כי רציתי לטעום מהכל בחיים