"את כותבת ככ אמיתי וטוב...
נראה לי שעשית תהליך רציני ולא פשוט בכלל
הלוואי והיה לי גם אומץ כזה :(
שיהיה לך סופש נפלא!!!"
"תודה
הרבה יותר נעים לקבל מחמאות על הכתיבה מאשר על המראה....
אבל בשניהם אכן יש תהליך ארוך של עבודה לא קלה :)"
הראש אצלי לאחרונה עובד שעות נוספות.
"בין עבודות" (משהו שהיה אמור להתחיל השבוע ונדחה לשבוע הבא) ו"בין אהבות" - הייתי בכמעט, עכשיו הגיע הזמן להרים את הרף. הבנתי, התאבלתי, הטמעתי, ועכשיו ממשיכה שוב עם הרכבת במסילה החדשה. בידיעה שלפחות הקטר בשליטה.
והתוצאה מכך המון זמן פנוי להתבוננות עצמית, תהיות ומחשבות וגאות של מילים כתובות, שעוד אחת ההבנות זה שחייב להיות להם ניקוז, גם אם זה בנתיים רק פה בבלוג.
והינה מחמאה נעימה מאחד הקשרים הוירטואליים שנוצרו לאחרונה, והינה התשובה הפשוטה שלי שבעצם עוזרת לי עם ההבנה של התהליך הפנימי שאני מכתירה כרגע בתור "חיים חדשים".
הבחירה שלי בבגדים, בנעליים, במראה ולמי אבחר להציג איזה צד שלי.
הגינס ונעלי הספורט בחוץ ומול החברה הנורמטיבית (הבית ספר של הילד, ההסתובבות ברחוב, הקלילות הנובעת מכך בכל צעד ובכך שהחיצוניות למעשה לא מסרסת את היכולת פשוט "סתם" לצעוד ולהנות) לעומת הבגדים הכה סקסיים כשהיינו אחד על אחד אצלינו ב"צימרים".
אפילו אתמול ליציאה, העדפתי מכנסון גינס ונעלי פלטפורמה מאשר נעלי עקב ושמלה חושפנית "מחמיאה". עד היום בחיי לא העזתי לצאת ככה לבילוי במועדון!
וזו הייתה הקלה.... רק כשהגענו לשם הבנתי עד כמה.
כי בתכלס כבר לא מעניין אותי להיות במרכז העיניינים בגלל המראה. בכל זאת אני כבר עוד רגע בת 44. לא הגעתי על מנת לצאת לציד או להיות הטרף הניצוד. באתי באמת להתפרק בריקוד ולתת לגזים של הקולה, לעלות לראש. והיו שם צעירות יפיפיות, וגם נשים בשלות מושקעות וכרגיל גם כמה נשים ש... נו, כולנו מבינים אבל לא מדברים... כי בדאנג'ן לכולם מותר להרגיש בעיני עצמם לפחות, הכי יפים ונחשקים.
אבל כולנו זקוקים בסופו של יום לחיזוקים. והכל שאלה של מאיפה אנחנו את זה שואבים.
והינה ההבנה כלפי עצמי איפה הרבה יותר נעים לי כיום ומרגיש לי יותר אמיתי.
כשמחמיאים למשהו שהוא הרבה יותר אישי אצלי.
וגם פה למעשה זהו תהליך לא פשוט של ניסיון שהולך ונצבר במהירות (משועממת כבר אמרתי?...).
איזה כיף שזה המקום שמוצאת בו שוב את העניין, להבדיל מאותם דברים שליליים שבעבר מילאו את עולמי, שכאשר הם תחליף ובמינונים לא מבוקרים, שמביאים לסיפוק רגעי, הם לא תורמים לאושר בסופו של תהליך.
ומה בעצם זה אומר על המושלם שאבחר?...
כן שיופיע בגלל "פיתיון המראה" אך ישאר בזכות זה שיראה מעבר. שהשקיע והתעמק גם במילה הכתובה שלי.
כי שניהם בעלי משקל אצלי, אך כבר לא באותה חשיבות.
שעדיין יאמר לי מספר פעמים ביום כמה אני יפה, ובשבילו באמת אתאמץ להיות מושא הפנטזיה, אך באותה מידה יפנים שהרבה יותר אעריך אם פשוט יקרא ויבין ויקשיב.
כי לדבר לא קל לי, למרות איך שזה נראה. אני עדיין יורה מהמותן בלי יותר מדי מחשבה.
ולמקום של יכולת ההבעה בכתיבה אצלי יש הרבה יותר עומק משיחה רצינית שבה אני הולכת לאיבוד.
אז כמו בלבוש בעבר, שהיה די חושפני,
גם פה בבלוג שלי, אני מרשה לקהל להציץ אבל לא באמת עירומה לחלוטין.
כי הרבה מתוכי אני עדיין משאירה לחדר המיטות של נבכי נפשי.