כשהשתחררתי מהצבא הייתי ממש מטומטם.
זה לא מדוייק, הטמטום התחיל עוד לפני כשחשבתי מה ללמוד באוניברסיטה.
זה אפילו קצת לשקר לעצמי, כי הטמטום התחיל בתיכון, בקורס פסיכומטרי. הייתה לי אחלה עבודה בדיזינגוף סנטר ולא ממש התרכזתי בקורס שעשו לנו בביהס. הייתי, כמו מטומטם, עסוק בהכנות לקורס חובלים (טמטום בפני עצמו), ולא הלכתי לקורס ועשיתי את הבחינה וואללהבאללה סטייל.
אז כשהתחלתי לחשוב על הלימודים, המטומטם שאני, לא חשב פרקטית. חשב עם הלב. ללמוד היסטוריה של המזרח התיכון ומדע המדינה. אז אחרי הטיול מצאתי את עצמי בין בניין נפתלי לבניין גילמן.
וכמו המטומטם שהייתי, בין השיעורים הייתי הולך לשחות ובצורה מטומטמת לחלוטין בסוף היום אשכרה הייתי מגיע לספרייה לקרוא ולצלם את המאמרים, ומסכם בעצמי במקום להתחנף לחרשניות האחרות. ואת הסמינרים הייתי מגיש בזמן ולמבחנים באתי מוכן. מטומטם. לא למדתי הנדסה או מדעי המחשב, או עריכת דין או משהו שאפשר לעשות איתו משהו. סתם ברברת של מדע המדינה וטרחנות של היסטוריה.
והמטומטם שאני דמיין קריירה יפה במוסד, בשב"כ, במשרד החוץ, במשרד ראש הממשלה, באקדמיה וכמו שאני מצאתי עצמי מוקף בעוד מטומטמים שנבחרו למסלול מחקרי מואץ וסיימתי עם תיזה מחקרית בהצטיינות יתרה.
אוי הטמטום. הזמן שבוזבז על למצוא מקורות ראשוניים נדירים, על סופי שבוע ארוכים של שינון פעלים בפרסית ותרגום כתבות מ IRNA , כל זה ירד לטימיון כשלא נמצאתי מתאים לשום תפקיד ביטחוני מסווג.
אז מה יעשה המטומטם שאני? אז חטפתי התקפי חרדה ובין דמעה אחת לשנייה נזכרתי שהייתי ממש מטומטם בשיעורי מדעי המחשב בתיכון. ואז היה משהו כזה שקראו לו אינטרנט ואמרו שהוא יתפוס יום אחד.
אז המטומטם שאני ישב בלילות, ובסופי שבוע וכתב עוד מתודה ב #C , עוד רענון מקצועי ב html, css ו-xml. מצאתי את המחברות והתרגילים בפקסל 7, ועשיתי הכל מחדש ב #C, רק בשביל להיזכר כמה אני מטומטם. וכדי לנסות להיות קצת פחות מטומטם, ברוב טמטומי, התחלתי להתעניין בשוק ההון ולקרוא סקירות בביזפורטל וגלובס. שיהיה מה לעשות עם מעט הכסף שחסכתי ברוב טמטומי.
ב-2008, בשיא המשבר כמו מטומטם הלכתי לראיון בחברת סטארטאפ והתקבלתי. השכר שלי היה 8000 שח, קיבלתי תן ביס עם 18 שח ליום וקרן השתלמות (!). כמה צחקתי כמו מטומטם כל הדרך הבייתה בסובארו ג'סטי שלי. כמה מטומטמים הם היו שהעסיקו מטומטם כמוני.
ב-2014, אחרי לילות לבנים של קריאת דוקומנטציה של מנוע Algo Finance Moduler כתבתי כמה קטעי קוד ועליתי על שיטה ליעול תהליך הכנת הנתונים לתחזיות אקטואריות. חברת הפניקס אימצה את השיטה שלי והבאתי לחיסכון של מליוני שקלים בשעות אדם ושיפור יכולת התחזיות האקטואריות. מטומטם. כל בר דעת היה מתפטר ומוכר את זה כפריילנס. אני נשארתי עם מחיאות כפיים, בונוס נאה ויום כיף בספא.
בתחילת 2016 עליתי על תרגילים חשבונאיים של סוכני ביטוח והבאתי לחיסכון של מאות אלפי שקלים בחודש לחברה. פוטרתי בגלל שהתעקשתי לקבל העלאה במשכורת שהובטחה לי. מטומטם.
אחרי 72 שעות כבר חתמתי במח' RnD של אחד מגופי התוכנה הגדולים בארץ בשכר גבוה ב 30%. מטומטם.
היום הדגמתי לקבוצת אנליסטים באחד מהגופים הפיננסים הכי גדולים במשק איך קיצרתי זמני עיבוד משעה ל - 35 שניות. מטומטם. משעה, ל-35 שניות. קודמי בתפקיד טען שאין מה לעשות ויש מגבלה טכנולגית. משעה, ל-35 שניות. היה שקט רועם בחדר מכמה אני מטומטם.
אבל אני אוהב ג'יפים.
וללכת לג'וג'יטסו.
ולאכול ארוחת ערב עם אנשים שאני אוהב.
יין לבן וערק.
ויש לי כביסה לקפל.
ולהכין פסטה למחר לעבודה.
והחיים שלי ממש קשים לפעמים, ולפעמים אני עייף ואין לי כוח לכלום. והילד שלי אוטיסט והבת שלי עם בעיות רגשיות ועוד מרטיבה בלילות לפעמים ואני סוחב את שניהם מכל הלב עד שהכל יהיה בסדר.
ואבא שלי כבר זקן ולא חד, ואמא שלי כבר זקנה וחרדתית.
ואני עדיין מטומטם.
נאיבי.
שבחר ללמוד מזרח תיכון ומדע המדינה כי לינה הבלונדינית שעשתה לי ביד בכיתה י"א אמרה לי שאני מיוחד וחבל לבזבז את זה על משהו משעמם כמו תכנות או הנדסה.
אני מטומטם כי אני בן של מטומטם. כשבגיל 15 רצו שאתחיל לימודי תואר ראשון, ואני רציתי לשחק כדורגל בשכונה - שבזה הייתי ממש טוב - אבא שלי, הקשוח, הנוקשה, המרובע, חסר הרגש הסתכל בפנים של דיוויד ואמר לו "הילד יעשה מה שהוא רוצה" ועד היום אני לא מאמין שאבא שלי שבדק לי שיעורים עד כיתה ט' בכזאת קלות שחרר אותי מהסיפור הזה. מטומטם.
אבל הכי מטומטם שלי?
כשהחלטתי שאני רוצה להתגרש, ולעזוב את הבית, החלטתי שאני אעשה הכל כדי לעשות את זה בטוב, ולא אלחם על כמה מאות שקלים לפה ולפה. ויתרתי מראש על המאבק, רציתי לסיים. אז אמרתי לעצמי פאק איט על הכסף, על שעות הגישור, אני רוצה להיות חופשי, אני רוצה לסיים את זה. שיחררתי על כמה מאות שקלים בחודש להרבה שנים. ככה זה מטומטמים, לא חושבים על דברים.
כזה אני, מטומטם.
שחייו הם רצף החלטות נאיביות, ומטומטמות וללא ספק שיקול הדעת שלי לוקה בחסר, כי אני, אפעס, מטומטם.
והכי מטומטם? אבל באמת הכי?
שאשכרה אכפת לי, ואני מתרגש כשמישהו קורא לי מטומטם.
