החיים כנשלטת

בזמן האחרון התעוררה בי השאלה האם הכאב באמת יכול להיגמר או שזו איזו אשליה? האם אני לא מרגישה כאב בגלל שכבר הסתגלתי אליו או בגלל שהוא עבר לו? 

האם הפלסטר הדק על השט״ד עורקי פורץ באמת סייע ועצר את הדימום למרות העוצמה שלו או שפשוט כבר נגמר הדימום? 

מה יהיה כשאצטרך לפגוש אותך שוב. ובקרוב מאוד אצטרך. 

האם הכאב ישוב? האם ארגיש משהו? האם אהיה מסוגלת לתקשר איתך באיזושהי צורה? האם אצליח לעצור את הדמעות שיחנקו אותי מבפנים? 

כאישה שהיא חזקה, כריזמטית וחכמה נפלתי איתך. אפשרתי לך לגשת לי אל הלב, בשיא הטיפשות! במקום שאשתמש במוח שלי, בשכל ובתבונה האדירה. 

חבל לי על עצמי. כואב לי על עצמי. 

אבל גם כואב לי עליך, לא הייתי רוצה להיות אתה. לא הייתי רוצה להכאיב לאנשים עד עמקי נשמתם. 

אז בקרוב אגלה אם הכאב באמת נמוג לו. 

מקווה בשבילי שכן וגם בשבילך.